שעורה – גורמים, סימנים, דרכי טיפול ומניעה

לכל האנשים ובכל גיל יש פוטנציאל לפתח שעורה. למעשה, שעורה בעין היא כל כך נפוצה עד כדי שהיא משפיעה על 75% מהאנשים, לפחות, פעם או פעמיים במהלך החיים.

מודעה

רוב מקרי השעורה מתרפאים וחולפים לבד תוך שבוע, אך הם יכולים להיות מציקים וכואבים ואף להשפיע באופן זמני על הראייה.

במאמר זה, נדון לעומק על השעורה בעין. נבין מהי שעורה, מהם הגורמים וגורמי הסיכון, דרכי הטיפול והמניעה, נסייע לכם להתמודד עם הפעם הבאה שהגבשושית הזאת מופיעה בעפעף.

מהי שעורה?

שעורה (באנגלית – Stye), היא דלקת בקצה העפעף העליון או התחתון. היא בדרך כלל רכה למגע, אדמומית, נפוחה ומלאה במוגלה צהובה כמו פצעון.

העיניים עלולות להיות דומעות, ברוב המקרים, הראייה לא מושפעת. השעורה מתפתחת עקב חסימה של בלוטות השומן בעפעף.

ישנם שני סוגים שונים של שעורה, כל אחד והגורמים ודרכי הטיפול שלו.(1)

שעורה (הורדאולום – hordeolum) – מתבטאת בחסימה של בלוטות הזיעה או בלוטות החלב בבסיס הריסים או העפעפיים.

בלוטות החלב מפרישות חלב (חומר שמנוני או דונגי) כדי לסוך את העור ואת השיער בעוד בלוטות הזיעה פולטות זיעה דרך צינוריות זעירות על פני העור.

שעורה מסוג זה יכולה להיות חיצונית או פנימית. הסוג החיצוני נפוץ יותר, והוא מתפתח ליד הריסים, בעוד שהפנימית מתפתחת בחלק הפנימי של העפעף.

שעורה כלואה (כלזיון – Chalazion) – היא חסימה של בלוטת חלב מיוחדת הידועה בשם מייבומיאן (Meibomian) הפתחים של בלוטה זו מופיעים בשורה אחת על שפת כל עפעף וגוף הבלוטה בתוך העפעף.

שני מקרי השעורה מתחילים בכאב, אדמומיות ונפיחות של העפעפיים. עם הזמן, השעורה הכלואה (כלזיון) הופכת למין גולה קטנה וקשה במרכז העפעף, בעוד שהשעורה מסוג הורדאולום נשארת רכה ונפוחה בשולי העפעף.

בשני המקרים אפשרי שיפור עצמי, אך לשעורה מסוג כלזיון לוקח יותר זמן ויתכן ויהיה צורך בחיתוך קטן כדי לזרז את ההחלמה.

מהם הגורמים לשעורה?

הגורם לרוב מקרי השעורה (יותר מ-95%) הוא בדרך כלל זיהום חיידקי, הנגרם על ידי חיידק הנקרא סטפילוקוק זהוב(2) Staphylococcus aureus.

שעורה יכולה להיות גם תוצאה של חסימה על ידי חומר זר כגון איפור, אבק, או רקמת צלקת. החסימה גורמת לחומר לזרום לאט מאוד אם בכלל, וכתוצאה מכך מתפתחת נפיחות.

מהם גורמי הסיכון לשעורה?

גורמי סיכון מסוימים מגבירים את הסיכוי לפתח שעורה. הם כוללים:

• תפקוד לקוי של בלוטת המייבומיאן ואקנה רוזציאה מגבירים את הסיכון לחסימה של בלוטת המייבומיאן. תפקוד לקוי של בלוטה זו היא הגורם העיקרי לתסמונת עין יבשה. חסימה בבלוטת המייבומיאן גורמת לכך שהיא לא מפרישה מספיק שמנוניות לעיניים. אקנה רוזציאה היא מצב בריאותי כרוני של העור הגורם לנוכחות של אדמומיות תמידית במרכז הפנים. כלי דם באזור האף והלחיים מתנפחים וגורמים לנראות בצורה של גבשושיות אדומות.
• היסטוריה של שעורה (יש להם נטייה לחזור ולהישנות)
• מגע בעיניים עם ידיים מלוכלות
• חוסר היגיינה בשימוש בעדשות מגע, לדוגמה: ללא ניקוי מקדים של כפות הידיים.
• אי-הסרה של איפור באופן קבוע לפני השינה
• שימוש בתכשירי קוסמטיקה ישנים ומזוהמים
• דלקת כרונית של העפעף (בלפריטיס)
• לחץ נפשי ושינויים הורמונאליים

מהם הסימנים והתסמינים לשעורה?

הסימנים והתסמינים לשעורה כוללים:

• התפרצות פתאומית של כאב, אדמומיות, ונפיחות (הדומה לפצעון) בעפעף.
• מראה נפוח של העפעף
• תחושה של משהו זר בעין, במיוחד תוך מצמוץ.
• הפרשה צמיגה או קשיחה בעפעף או בריסים
• ראייה מטושטשת אם השעורה מפרישה מוגלה צהובה המתפשטת על שטח העיניים.
• אם בלוטת המייבומיאן מעורבת, יהיו תחושות של יובש בעיניים. זאת מכיוון שבלוטה זו אחראית להפרשת שמן על שטח העין, כדי למנוע אידוי מהיר של שכבת הדמעות האחראית לסיכוך.

האם שעורה מדבקת?

השעורה לכשעצמה לא מדבקת. אך, החיידק הגורם לה יכול להיות מועבר מאדם לאדם או מחלק מסוים בגוף לאחר.

החיידק הגורם לשעורה חי בעור ובריריות הגוף, כלומר לכולנו יש אותו. באופן נורמלי, הוא לא גורם לבעיות על פני שטחי העור החיצוניים, אך כשהוא מגיע לעפעפיים או לסדקי עור, הוא גורם לתגובה דלקתית.

ברוב המקרים, החיידקים נכנסים לעיניים כאשר אנו משפשפים אותם בידיים מלוכלכות. מסיבה זו, ילדים מושפעים יותר.

החיידק יכול להיות מועבר לאדם לאדם באמצעות שיתוף מגבות פנים, ציפות, סדינים או מטליות. עם זאת, החיידקים לא בהכרח מתבטאים בצורה של שעורה כאשר עברו לאדם אחר.

מהן אפשרויות הטיפול בשעורה?

את רוב מקרי השעורה ניתן לפתור עם טיפולים ביתיים פשוטים, לחלק לוקח כמה ימים בעוד שבמקרים אחרים שבוע או אפילו חודשים, במיוחד אם בלוטת המייבומיאן מושפעת.

אם מצב השעורה לא משתפר או מחמיר בתוך שבוע, יש להתייעץ עם רופא. כמו כן, אם השעורה משפיעה על הראייה, או הבליטה הופכת למכאיב מדי, מדממת, חוזרת, או העפעף הופך לאדום, יש לפנות למרפאה לטיפול מקצועי.

טיפולים ביתיים פשוטים לשעורה

1.רטיות חמות

שימוש ברטיות חמות על השעורה למשך 10 עד 15 דקות, 4 עד 5 פעמים ביום מזרז את תהליך ההחלמה.

ניתן לבצע זאת באמצעות בד נקי וחם (לא רותח), או רטיות חימום הניתנות לחימום במיקרוגל שניתן למצוא בבתי-המרקחת. החום מאפשר לשעורה להיפתח, להתנקז ולהתרפא מעצמה.

יש להימנע מנסיונות של לחיצה, פיצוץ או חיתוך השעורה בבית. הדבר עלול להוביל לצלקת ולשים את עינכם בסכנה לזיהום.

2.שמירה על עפעפיים נקיות

בכל בוקר לאחר שמתעוררים השתמשו בצמר גפן, מטליות לחות לניקוי העיניים שניתן למצוא בבתי המרקחת, בד, או פד להסרת איפור כדי לנקות את העפעפיים.

השתמשו בסבון שלא גורם לגירוי או שמפו לתינוקות ושטפו לאחר מכן במים חיים ונגבו בעדינות במגבת נקייה. אין לשתף את המגבת עם אנשים אחרים או להשתמש בה באזורים אחרים בגוף.

ניקוי העיניים צריך להיעשות בעדינות עם עיניים סגורות כדי להימנע מנזק לעיניים.

3.שטיפת מי מלח

אפשרות נוספת היא להשתמש בתמיסת מלח.

מוסיפים קמצוץ מלח לשתי כפות מים חמים. משרים בד בתמיסה ואז מנגבים את השעורה שלוש עד ארבע פעמים ביום.

התערובת משמשת כחומר חיטוי. היא שואבת מים מתוך החיידק וגורמת לו להתייבש ובסופו של דבר מחסלת אותו.

4.תה קמומיל

קחו תיון (קמומיל, תה שחור או ירוק),השרו אותו במים חמים ואז תנו לו להתקרר קצת. הניחו בעדינות על העפעף הנגוע (בעיניים עצומות) למשך 5 עד 10 דקות.

תה מכיל סוכנים אנטי-בקטריאליים הידועים כטאנינים. (3) הם פועלים על החיידק, מפחיתים כאב ונפיחות. החום והאדים מהתיון מביאים גם הקלה ומרככים את העור סביב השעורה, וגורמים לה להתנקז בטבעיות ובקצב מהיר יותר.

5.שמן קיק, שמן עץ התה ושמן שקדים

שימו כמה טיפות של שמן על פי בחירתכם על כדור צמר גפן ואז מקמו אותו על השעורה פעמיים ביום.

ניתן גם להחיל את השמן על השוליים החיצוניים של העפעף ולאפשר לו להישאר כל הלילה. השמנים מרגיעים את הגירוי ועשויים להפחית את הנפיחות והדלקת.

נקודות נוספות לציון בעניין הטיפולים הביתיים

שטיפת ידיים נכונה עם סבון ומים צריכה להיעשות לפני ואחרי נגיעה בשעורה.

יש צורך להפסיק להשתמש באיפור עד שהשעורה מתרפאת. איפור יכול לגרום לסתימה גדולה יותר ולכן, לעכב את תהליך הריפוי. יש לשקול לזרוק תכשירי איפור שבאו במגע עם העין וזוהמו כדי למנוע הידבקות נוספת.

כמו כן, יש להימנע משימוש בעדשות מגע עד ריפוי השעורה. הם יכולים להחמיר ולהפיץ את הזיהום לחלקים הפנימיים של העין. במקום זאת, השתמשו משקפיים.

טיפולים רפואיים

שעורה עיקשת שלא עוברת לאחר שבוע או פוגמת בראייה, מצריכה טיפול רפואי מקצועי.

במקרים בהם יש מספר שעורות, דלקת העפעף, או אקנה רוזציאה, ייתכן ותקבלו מרשם לטיפות עיניים המכילות אנטיביוטיקה, ג'לים או משחות.

משככי כאבים ללא מרשם יעילים בהפחתת הכאב וחוסר הנוחות הנלווים לשעורה. ניתן להשתמש בהם לצד טיפול רפואי או ביתי.

חיתוך וניקוז יעשו כמוצא אחרון במקרה והשעורה לא מגיבה לסוגי טיפולים שונים, או במקרים והשעורה מסוג כלזיון נשארת יותר משבועיים.(4)

ההליך מבוצע על ידי רופא עיניים, מנתח אוקולופלסטי, או רופא המומחה בניתוחים שיקומיים.

הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית בקרב ילדים. זמן הניתוח הוא בין 15 ל-20 דקות, ללא הצורך באשפוז למשך הלילה.

הרופא מתחיל להזריק חומר הרדמה לתוך העפעף ואז מבצע חתך קטן באזור הנפיחות. לאחר מכן, הוא מנקז את החומר שנאסף בתוך הגולה.

אין צורך בתפירה; כל מה שהרופא צריך לעשות לאחר הניתוח הוא לשים מין טלאי לחץ על העין. עם זאת, אם השעורה גדולה, תפרים קטנים עשויים לשמש כדי לסגור את הנגע.

חומר השעורה אשר הוסר נשלח לאחר מכן לבדיקת מעבדה נוספת, כדי לגלות את המיקרואורגניזם הסיבתי או לחקור את האפשרות לסרטן העור. יינתן קרם אנטיביוטי או טיפות עיניים למשך שבוע, כדי למנוע זיהום באזור החתך.(5)

לאחר ההליך, העין עשויה להיות נפוחה למשך יום עד יומיים, וייתכן דימום קל על הפד. אם ישנו דימום טרי, לחצו בעדינות על הפד ולא לנגב את ההתקרשות המתגבשת. אם הדימום נמשך, פנו לטיפול רפואי.

תהליך הריפוי המוחלט צריך לקחת 2 עד 3 ימים.

האם ניתן למנוע שעורה?

שמירה על היגיינת עפעפיים היא השיטה הטובה ביותר להפחית את הסבירות של השעורה. ניקוי העפעפיים לפחות פעמיים ביום, (בבוקר ולפני השינה), במיוחד אם אתה משתמשים איפור או עם דלקת עפעפיים.

הימנעו משיתוף מגבות פנים ותכשירי קוסמטיקה. כמו כן, יש להחליף תכשירי קוסמטיקה כל שישה חודשים.

שטיפת ידיים נכונה מסייעת למנוע לא רק שעורה, אלא גם זיהומים רבים אחרים. זה כמו חיסון עצמי "עשה זאת בעצמך" המנקה פתוגנים שגורמים למחלה. שטיפת ידיים יסודית חיונית במיוחד עבור המשתמשים בעדשות מגע.

סיבוכים כתוצאה משעורה

סיבוכים הקורים כתוצאה משעורה הם נדירים. הזיהום עלול להתפשט לרקמות סביב העין, ולגרום לפריאורביטל צלוליטיס (Periorbital cellulitis). מצב זה הוא זיהום מקיף יותר של העפעף, הוא שונה משעורה בכך שהוא גדול יותר וללא שוליים ברורים.(6)

סיבוך פוטנציאלי נוסף הוא עיוות או הפרעה בצמיחה של ריסים עקב הצטלקות, לאחר התערבות כירורגית.