הרפס סימפלקס הוא זיהום ויראלי נפוץ מאוד הנגרם על ידי וירוס ההרפס סימפלקס (HSV). זיהומים אלו מסווגים על פי חלק הגוף בו הוא נגוע, למשל, באזור הפה והאף, או באיברי המין.
מהו הרפס סימפלקס?
הרפס זוהי מחלה ויראלית הנגרמת על ידי וירוס הרפס סימפלקס (HSV). וירוס ה-HSV גורם להרפס המופיע על הפה ועל איברי המין.
ישנם שני סוגים; HSV-1 ו- HSV-2.
- HSV-1 אחראי על הרפס הפה. הרפס הפה משפיע על השפתיים, הפה ולעיתים על הגרון.
- HSV-2 אחראי על הרפס גניטלי. הרפס גניטלי משפיע על אזור איברי המין ופי הטבעת.
הרפס של הפה (HSV-1) יכול לגרום להרפס גניטלי רק במקרים נדירים.
מה גורם הרפס סימפלקס?
הרפס סימפלקס מתרחש עקב מגע עם ה-HSV. הוא מועבר בעיקר מאדם לאדם באמצעות הדרכים הבאות:
- מגע באיברי המין עם אדם נגוע – מגע גניטלי לבדו יכול לגרום להרפס סימפלקס. מגע או שפשוף סביב איברי המין של אדם נגוע מוביל גם כן להעברת הרפס.
- פעילות מינית לא מוגנת (נרתיקית ואנאלית) – זוהי הסיבה העיקרית להרפס. יחסי מין עם אדם נושא הרפס יכול להוביל להרפס סימפלקס. איברי המין הם מטרה מושלמת עבור HSV. איברי המין הם רכים וכך הנגיף יכול לעבור בקלות. מין לא בטוח הוא הגורם מספר אחת למחלה.
- מין אוראלי עם אדם הנושא את הנגיף – (עם פצעי הרפס). מין אוראלי מוביל להעברת HSV. הנגיף יכול לנוע מהפה אל איברי המין ולהיפך. אדם עם פצעי הרפס סביב הפה ועל איברי המין יכול להעביר את הנגיף לאדם האחר.
- שימוש באביזרי מין עם אדם הנושא את הנגיף – הנגיף יכול להישאר על פני השטח של אביזרי מין למשך תקופה ממושכת. וירוס זה יכול לעבור מהמשתמש הקודם למשתמש החדש.
- נשיקות – נשיקה עמוקה עם אדם נגוע עלולה לגרום להרפס. הנגיף שבשלפוחיות יכול לעבור במהירות מאחד לשני.
- במהלך הריון ולידה – אם נגועה יכולה להעביר את ה- HSV לתינוק. זהו סוג חמור של הרפס שגורם לבעיות קשות לתינוקות, אשר עדיין אין להם מערכת חיסון חזקה דיה.
דרכים אחרות שבהן הרפס יכול לעבור בין אנשים היא באמצעות שיתוף של כלי מטבח (כוסות, צלחות וכו), כלים כגון מכשירי גילוח ושפתונים.
לאחר שהנגיף מועבר, שלפוחיות מתחילות להופיע. אפשר להידבק בהרפס גם אם לאדם הנושא את הנגיף אין סימנים.
סימנים ותסמינים של הרפס
גם ללא סימנים נראים לעין, אפשר להדבק בזיהום. HSV ידוע לשמצה בגרימת בעיות חמורות.
תסמינים של HSV-1
HSV-1 משפיע על הפה, השפתיים, הגרון והפנים. לאחר הדבקה ב- HSV-1, שלפוחיות מופיעות על הפה והשפתיים. במקרים נדירים, שלפוחית יצוצו גם בחלקו העליון של הגרון.
השלפוחיות בדרך כלל בצבע אדמדם בהיר. נגעים יכולים להופיע גם על גבי חלקים אחרים של הפנים. העיניים עלולות להפוך אדומות ומגרדות.
תסמינים של HSV-2
פצעים מופיעים סביב הנרתיק, הפין ופי הטבעת. פצעים יכולים להופיע גם באזורים אחרים כמו אזור הערווה. הפצעים מציקים וגורמים הרבה אי נוחות במהלך מתן שתן וקיום יחסי מין. גם ישיבה עלולה לכאוב עם הרפס סימפלקס.
גירוד ועקצוץ הם סימפטומים נפוצים בקרב הלוקים בהרפס. תחושת הגרד בולטת בעיקר באזור החלקים הנגועים.
זיהומים בעין – HSV יכול להתפשט לעיניים, מה שגורם לתחושה של רגישות והפרשות. מצב זה דורש טיפול מיידי משום שהוא עלול לגרום לאובדן ראייה.
חום וחולשה שכיחים בקרב חולים בהרפס סימפלקס. בדרך כלל יש תחושת חולי וחום גבוה. תסמינים אחרים כוללים כאבים באזור המפשעה.
צורות שונות של זיהום בהרפס סימפלקס
ישנן דרכים שונות בהן הרפס מתבטא:
1. הרפס גניטלי
זהו ביטוי אופייני של הרפס באזור איברי המין. הופעתו היא בערך בין 4-7 ימים מרגע החשיפה להרפס. שלפוחיות קטנות והפרשות מתחילות להופיע על איברי המין.
2.הרפס ויטלו
הנגע שנגרם על ידי HSV מופיע על האצבע. זיהום זה משפיע על אצבעות הידיים או הרגליים. HSV-1 או HSV-2 יכולים לגרום לכך. רופאים ומטפלים המטפלים בחולי הרפס, נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בזיהום זה.
3.הרפס לאבליס
זהו מצב שבו ההרפס מתבטא בצורה של שלפוחיות. הסימפטום העיקרי של הרפס לאבליס היא תחושת שריפה המלווה בשלפוחיות ופצעים קטנים.
4.הרפס נאונטלי (הרפס של היילוד)
זהו מצב נדיר אך חמור המשפיע על ילדים בלידה. ההעברה האנכית (העברת נגיפים מההורה לילד) של HSV-2 היא הגורם לכך. ההדבקה היא בדרך כלל מהאם לילד.
5.הרפס אזופגיטיס (הרפס בוושט)
זה קורה עקב זיהום של הוושט על ידי HSV-1. הוושט מפתחת פצעים שגורמים לקושי רב באכילה ובבליעת מזון.
6.הרפס אנצפליטיס (דלקת מוח)
זהו מצב שבו HSV משפיע על מערכת העצבים. מצב זה מוביל להפחתת התודעה ולמצב נפשי לא יציב. זה מקטין את הפעילות החשמלית של המוח.
7.הרפס מנינגיטיס (דלקת קרום המוח)
זהו סוג חוזר של דלקת קרום המוח שנגרמת על ידי HSV-2. זה חוזר מדי פעם למשך שבועות או חודשים ויכול להיפתר ללא טיפול.
אבחון ובדיקות
אם ברור לכם שחליתם בהרפס, יש צורך לקבל טיפול רפואי. ככל ש-HSV מאובחן מוקדם יותר, כך יהיה קל יותר לטפל בו.
הסימנים והתסמינים של הרפס סימפלקס באים לידי ביטוי בין 2-6 שבועות לאחר ההדבקה. נדרשת בדיקה קלינית ישירה. במקרה זה, בדיקות מעבדה משמשות לאבחון הרפס.
השיטה היעילה ביותר היא בדיקת נוגדן פלואורסצנטי ישיר (DFA). זוהי שיטה די יקרה אבל יסודית המשמשת לזיהוי הנגיף.
ביופסיה של העור, היא דרך נוספת לבדיקת נוכחות של HSV. בביופסיית עור, נלקח נגע מהעור ונבדק מיקרוסקופית. התוצאות מגיעות בתוך שבוע.
בדיקות סרולוגיות משמשות גם כן לבדיקת HSV, אך במקרים נדירים.
התמודדות עם הרפס
לאחר אבחנה בהרפס, חשוב ביותר ללמוד להתנהל בצורה הטובה ביותר מול המחלה. הלוקים בהרפס צריכים ליטול את התרופה המתאימה ביותר כדי להתגבר עליו.
נגיף ה-HSV אינו נעלם מהגוף לחלוטין, אבל כן ניתן לדכא אותו באופן משמעותי. הפצעים הנגרמים על ידי מחלה זו הם בלתי נסבלים. אז ראשית, משככי כאבים מסייעים בהפחתת חום וכאבים. משחות מקומיות משמשות גם כן כדי להקל על הגרד ואי הנוחות.
תרופות אנטי-וירליות משמשות לטיפול בהרפס. תרופות אלה אמינות כאשר מדובר בטיפול בהרפס סימפלקס.
דרך נוספת לניהול הרפס – היא הימנעות. הימנעות ממין מזדמן מאפשרת לחולה להתאושש במהירות ומונעת את הסיכון להדבקות ביהומים נוספים. כמו כן, הימנעות מסייעת למנוע הדבקה של אנשים אחרים.
הרפס סימפלקס במהלך הריון
תמיד קיים סיכון גבוה של העברת HSV במהלך ההריון, ואף יותר מכך אם האם נגועה בקרבה לזמן הלידה. אם האם סובלת מ-HSV חוזר, הסיכון להעברה הוא כ-3%. אם אין נגעים גלויים, הסיכון הוא פחות מ-1%.
ילדים הרוכשים את הנגיף בלידה, צפויים להתגבר על המחלה. עם זאת, ישנן כמה שיטות המשמשות למניעת זיהומים בילוד. קודם כל, מומלץ עבור האם שלא לקיים מגע אוראלי או גניטלי בשליש האחרון של ההיריון.
במהלך הלידה, לאימהות עם נגעי הרפס מומלץ לבחור בניתוח קיסרי. ניתוח קיסרי הוא שיטה מוכחת לצמצום החשיפה ל-HSV.
אמנם ניתן לקבל טיפולים אנטי ויראליים בחודש האחרון שלפני הלידה כדי להפחית את הצורך בניתוח קיסרי. אך עם זאת, אפשרות זו עלולה להיכשל במקרה של לידה מוקדמת.
טיפולים אנטי-ויראליים כגון Aciclovir – מומלצים כדי להפחית את ההשפעה של HSV. כמו כן, טיפולים אלה יכולים לגרום לסיבוכים לאימהות הרות.
ההשפעות של הרפס סימפלקס
ההשפעות של HSV קשות למדי.
השפעה פסיכו-סוציאלית- הרפס סימפלקס נוטה להביא לתסמינים חוזרים. החולה בהרפס בדרך כלל יחוש מאוד לא נוח, וזה מביא למצוקה פסיכולוגית.
חלק מהסימנים נראים לעין, ואנשים מסביב יכולים לראות את המחלה. הדבר מוביל לסטיגמה חברתית משמעותית ומתח. יש אנשים הנוטים להימנע ולהתעלם מחולי הרפס, דבר המוביל לסטיגמות.
חולי הרפס רבים מתקשים מאוד להתאושש מבחינה פסיכולוגית, ואיכות חייהם נפגעת קשות.
אובדן ראייה- HSV-1 יכול להתפשט לתוך העיניים מהר מאוד. אם לא נבדקים במהירות, הדבר יכול להוביל לאובדן הראייה. העיניים מתחילות להפריש נוזלים והופכות לרגישות מאוד.
סיכון גבוה להידבקות בזיהום ב- HIV – בעת קיום יחסי מין לא מוגנים, לנפגעי הרפס יש סיכוי גבוה יותר להדבק גם – HIV.
מוות- הרפס סימפלקס גורם למוות אם לא מטפלים בו. הנגיף מועבר לחלקי גוף אחרים, משפיע על העצבים ומחליש את המערכת החיסונית. מערכת חיסונית חלשה פירושה פגיעות לכל סוגי המחלות, והתוצאה היא מוות.
כמו כן, תינוקות אשר רוכשים את המחלה במהלך הלידה עלולים למות מכיוון שההדבקה מתפשטת מהר מאוד ומחלישה אותם.
מניעת הרפס
מניעה תמיד עדיפה על ריפוי. תוכלו למנוע הידבקות בדרכים הבאות:
מין מוגן – הצורה הברורה ביותר של מניעה היא לקיים מין מוגן. שימוש בקונדומים במהלך יחסי מין מפחית את הסיכון להידבקות ב-HSV.
קונדומים חוסמים מגע בין איברי המין ובכך מקטינים את הסיכון של התפשטות באופן משמעותי. למרות שההגנה של קונדומים אינה מושלמת במאה אחוזים, הם ממלאים תפקיד משמעותי מאוד במניעה.
גילוי מוקדם – גילוי מוקדם באמצעות בדיקות, הוא אמצעי מניעה נוסף נגד הרפס. שני בני הזוג יכולים לבצע בדיקות לזיהומים המועברים במגע מיני (STI). זוהי דרך בטוחה להתרחק מהמחלה. מומלץ לבצע בדיקות באופן קבוע.
יחסי מין עם בן\בת זוג אחד שומרת מפני מחלות וזיהומים. אנשים עם הרבה פרטנרים מיניים, בסיכון גבוה להדבק בהרפס.
שמירה על מודעות – יצירת מודעות היא דרך מניעה. תוכלו להפוך את סביבתכם למודעת למחלה, לגורמים ולסיכונים. יצירת מודעות בקרב הנוער והילדים גם מסייעת בשליטה על המחלה.
ברית מילה – מילת זכרים גם מסייעת להקטין את ההשפעה של העברת HSV. היא מספקת הגנה חלקית מפני HSV-2, HIV ו-HPV.
החיים אחרי הרפס
בעקבות זיהום של הרפס, חלק מהחולים נוטים לפתח סיבוכים.
המחלה צפויה לחזור על עצמה בשנה הראשונה. אם מתרחשת הישנות, ייווצרו פחות נגעים. עם זאת, נרפאים ממנה מהר יותר מאשר בפעם הראשונה.
אם הנושא הרפס אינו משתמש בתרופות אנטי-ויראליות, החזרה יכולה להופיע עד שש פעמים בשנה. בקרב אנשים שסבלו מהרפס נצפו צלקות על הפה, השפתיים, העיניים והפנים. אנשים רבים סובלים גם מטראומה לאחר שהחלימו מהרפס.
אפידמיולוגיה של הרפס סימפלקס
הרפס אינה מחלה חדשה כמו HIV/AIDS. היא קיימת כבר יותר מ- 2000 שנה. ברומא העתיקה, אנשים פיתחו פצעים דומים לאלה של הרפס. בשלב מסוים, נשיקה נאסרה על ידי הקיסרות הרומית.
ברוב המקרים, HSV-1 שכיח יותר ודומיננטי מאשר HSV-2. זיהום הרפס שכיח יותר באוכלוסיות סוציו-אקונומיות נמוכות מאשר באוכלוסיות גבוהות. בסביבות 20-28% מאוכלוסיית העולם סובלים מהרפס.
עם זאת, פחות מ- 1% סובלים מהרפס קטלני. מחקרים על חיסונים וטיפולים עדיין נערכים. ניסויים קודמים לא צלחו. מדענים מחפשים דרך לחסל את הנגיף מגוף האדם.
השורה התחתונה
הרפס היא מחלה איומה. אנשים צריכים להתאמץ למנוע אותה, במקום לחפש תרופות אחר כך. בשונה מאיידס, ההרפס גלוי והסימפטומים הם די הרסניים. לכן, מומלץ לתרגל את אמצעי המניעה שהוזכרו לעיל כדי להתרחק ממנו.
