למה הקרקפת שלי מגרדת? – 8 סיבות אפשריות

למה בכלל מגרד לנו הראש?

הקרקפת עשירה בזקיקי שיער, בכלי דם ובקצות עצבים רגישים במיוחד. כאשר השכבה החיצונית (האפידרמיס) נפגעת – כתוצאה מדלקת, זיהום, יובש או גירוי כימי – משתחררים חומרים כדוגמת היסטמין, פרוסטגלנדינים ונירופפטידים (למשל Substance P) המפעילים מחקר את קולטני הגירוד.

בנוסף, שמרים ממשפחת Malassezia מפרקים את חומצות השומן שבחלב הקרקפתי ומייצרים תוצרים מעוררי דלקת. שילוב זה גורם לתחושת עקצוץ וסרבול, ולעיתים אף לכאב קל.

הסיבות השכיחות לגירוד בקרקפת

סבוריאה (Seborrheic Dermatitis) וקשקשים

מדובר בגורם מספר 1 לגירוד בקרב מבוגרים. סבוריאה נוצרת כאשר פעילות בלוטות החלב ושמרי Malassezia גורמות לדלקת קלה, קילוף וריח אופייני. מחצית מהאוכלוסייה תסבול מקשקשת בשלב כלשהו, ובכ-50% מהמקרים יופיע גירוד מטריד מחקר.

פסוריאזיס של הקרקפת

כ-40%–80 מהסובלים מפסוריאזיס סיסטמית יראו מעורבות קרקפת. הפלאקים האדמדמים מכילים קרטין עודף, לעיתים מלוּוים בכאב וצריבה. מנגנון הגירוד קשור לשפעול עצבי-חיסוני מורכב מחקר.

אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור)

אצל ילדים ומבוגרים עם נטייה אלרגית מופיעה יובש-יתר ונטייה לזיהומים משניים, בעיקר סטפילוקוקיים. התלקחות אלרגית תגרום לגרד עז ולעיתים להפרשת נוזל.

כינים וסקביאס

בקרב ילדים בגיל בית-ספר, כינים הן סיבה מובילה לגרד, ומחלוקת מחקרית קיימת לגבי תפקיד הרוק של הכינה בגירוי מערכת החיסון. סקביאס פחות שכיח בראש אך ייתכן בקו שער העורף.

פטרת הקרקפת (Tinea Capitis)

זיהום דרמטופיטי שכיח בילדים, גורם לגרד, קרחות עגולות וקשקשת דקה. האבחנה נעשית בתרבית ובבדיקת מיקרוסקופ.

דרמטיטיס ממגע וחומרים כימיים

צבעי שיער, חמצן, חומרים משמרים בשמפו (כמו MI/MCI) ומיישרי שיער מכילים חומרים אלרגניים. חשיפה חוזרת תגרום לפריחה אקזמטוטית ולגרד.

יובש ונזק מכני

חפיפה יומיומית במים חמים, מזגן, פן חם או תסרוקות הדוקות מחלישים את מחסום העור וגורמים לתחושת מתיחה וגרד.

גורמים סיסטמיים ונירופתיים

אנמיה מחוסר ברזל, מחלות כליה וכבד או הפרעות בבלוטת התריס עלולות להתבטא כגרד כללי כולל הקרקפת. בנוסף, נזק עצבי קטן-סיבי (Small Fiber Neuropathy) דווח כמחולל גרד כרוני בקרקפת מחקר.

כך מאבחנים

האבחנה מתחילה בבדיקה גופנית: הרופא יחפש קשקשים, פלאקים, סימני שריטה, בלוטות לימפה מוגדלות או עדות לטפילים. במידת הצורך ישלח דגימת עור או שערה לתרבית, וישקול בדיקות דם (ספירת דם, תפקודי כבד, תירואיד וברזל). דמוסקופיה, ולעיתים ביופסיה, מסייעות לשלילת פסוריאזיס א-טיפית או פטרת קשקשים.

אסטרטגיות טיפול

1. שינויי שגרה והיגיינה

• חפיפה 2–3 פעמים בשבוע במים פושרים; חפיפה יומיומית מותרת במצבי סבוריאה פעילה אך יש לשלב שמפו עדין ללא SLS.
• הימנעות ממחממים, צבעים וחומרי הלבנה עד להשגת שליטה בגרד.
• ייבוש טבעי באוויר או במגבת רכה במקום פן חם.

2. שמפואים רפואיים

חומרי הפעילות העיקריים:

• קטוקונזול 2% – אנטי-פטרייתי המעכב Malassezia. מחקר אקראי מבוקר הראה ירידה מובהקת בקשקשת ובגרד לעומת פלצבו וסלניום סולפיד מחקר.
• סלניום סולפיד 2.5%  – מקטין ייצור סבום; יעיל במיוחד בסבוריאה שמנונית.
• זיף פיריתיון אבץ 1% – אנטי-בקטריאלי ואנטי-פטרייתי קל.
• חומצה סליצילית 2% – קרטוליטית, מסייעת להסרת קרום קשה בפסוריאזיס.

3. טיפולים טבעיים ומשלימים

• שמן עץ התה (Tea Tree Oil) בריכוז 5% בשמפו הראה שיפור של 41% בציון נגעי הקרקפת לעומת 11% בקבוצת פלצבו לאחר ארבעה שבועות מחקר.
• אלוורה ג'ל – מוסיף לחות ומרגיע דלקת קלה.
• שמן זרעי חוחובה ושמן קוקוס – שיקום שכבת החלב הטבעית והפחתת יובש.
• קומפרסים קרים עם תה קמומיל – לתחושת הרגעה מידית ולצמצום גרד זמני.

4. תרופות מרשם

כאשר שמפואים לא מספיקים:

• תמיסות וקרמים סטרואידליים (בטאמטזון, קלובטאזול) להפחתת דלקת.
• קלצינורין אינהיביטור (טקרולימוס 0.1 %) במקרים שבהם סטרואידים אינם רצויים.
• טבליות אנטי-היסטמיניות או תרופות נוגדות דלקת סיסטמיות (ציקלוספורין, משככי JAK) בפסוריאזיס ואטופיק קשה.
• אנטיביוטיקה או אנטי-פטרייתי פומי (טרבינפין, איטרקונזול) לפטרת קרקפת.

טיפים למניעת הישנות

1. שימוש בשמפו קטוקונזול פעם בשבוע כטיפול תחזוקה.
2. החלפת ציפית ומסרק אחת לשבוע, והרתחת בדים במקרה של כינים.
3. שמירה על לחות סביבתית בחורף והימנעות ממקלחות רותחות.
4. צריכת חומצות שומן אומגה-3, אבץ וביוטין עשויה לתמוך במחסום העור; מחקרי תזונה עדיין מוגבלים איכותית.
5. התמודדות עם לחץ – טכניקות מיינדפולנס והפחתת קפאין עשויות לצמצם התלקחויות.

מתי לפנות לרופא?

אם הגירוד נמשך מעל ארבעה שבועות, מלווה בנשירת שיער, כאב, גלדים או בחשד להדבקה משפחתית – מומלץ לפנות לרופא עור. כך גם כאשר טיפול ללא מרשם נכשל או מופיעים סימנים מערכתיים (חום, ירידה במשקל, גרד כללי).

שאלות נפוצות (FAQ)

האם גרד בקרקפת קשור לנשירת שיער?

דלקת כרונית, זיהום פטרייתי או גירוי מכני עלולים להוביל למיני דלקת סביב הזקיק ולפגוע במחזור הצמיחה. טיפול מוקדם במקור הגרד מפחית את הסיכון לנשירה קבועה.

האם ניתן לצבוע שיער בזמן טיפול רפואי?

במהלך התקף חריף של סבוריאה או פסוריאזיס רצוי להימנע מחשיפת הקרקפת לצבעים המכילים אמוניה ו-PPD. לאחר השגת הפוגה, ניתן לבחור בצבעי שיער ללא אמוניה ולבצע בדיקת טלאי על זרוע פנימית.

האם גירוד ללא סימנים על העור יכול להיות פסיכוגני?

כן. במקרים שבהם לא מוצאים ממצאים עוריים או סיסטמיים, ולעיתים הגרד מוחמר במצבי לחץ, ייתכן שמדובר בפרוריטוס פסיכוגני. טיפול במנגנוני לחץ, CBT או תרופות נוגדות דיכאון במינון נמוך עשוי לעזור.

עדכונים מחזית המחקר

בשנים האחרונות חוקרים בוחנים מולקולות ביולוגיות חדשות החוסמות קולטנים כמו IL-31 RA ו-NK-1, האחראיים להעברת תחושת הגירוד. ניסויים בשלב II במעכבי IL-31 הראו ירידה של 60–70 % בעוצמת הגרד בתוך ארבעה שבועות מחקר. אמנם תרופות אלו עדיין אינן זמינות בשוק, אך הן מבשרות על עתיד של טיפול ממוקד ומותאם אישית.

סיכום

גירוד בקרקפת הוא תופעה רווחת אך לרוב אינה מסכנת חיים. אבחון נכון – המשלב בחינה קלינית, תרבית והיסטוריה רפואית – הוא המפתח לטיפול יעיל. ברוב המקרים ניתן להשיג הקלה ניכרת באמצעות שמפו אנטי-פטרייתי, שמירה על לחות העור והפחתת גורמים מגרים. אם מדובר בפסוריאזיס, פטרת או רגישות נירופתית, משלבים תרופות ייעודיות או טיפולים מערכתיים. חשוב לשלב אורח חיים בריא, תזונה עשירה בנוגדי חמצון וטכניקות הרגעה למניעת תקופות התלקחות.

ביישום עקבי של ההמלצות – מרובד השגרתי ועד לרפואי – רוב הסובלים יחוו הפחתה משמעותית בגרד ובקשקשים וישיבו לעצמם את תחושת הנוחות והביטחון.