מלח הימלאיה הוורוד הפך לפופולרי מאוד בשנים האחרונות, כשהוא מוצג כאלטרנטיבה בריאה למלח שולחן רגיל. אבל האם הטענות השיווקיות הללו מגובות במדע? בואו נבחן את העובדות המדעיות.
הצטרפו לאגוגופון!
ותקבלו תכנים בחינם ישירות לווצאפ!
מהו מלח הימלאיה?
מלח הימלאיה הוא למעשה מלח סלעים שנכרה בפקיסטן, באזור פנג'אב הקרוב להרי ההימלאיה. הצבע הוורוד שלו נובע מזיהומים מינרליים, בעיקר תחמוצת ברזל. המלח מכיל 98% נתרן כלורי, בדיוק כמו מלח רגיל, ועוד 2% מינרלים שונים שנותנים לו את הצבע המיוחד.
הרכב המינרלים – מיתוס מול מציאות
אחת הטענות השיווקיות הנפוצות היא שמלח הימלאיה מכיל 84 מינרלים חיוניים. אמנם המלח מכיל עקבות של מינרלים שונים כמו סידן, אשלגן, מגנזיום וברזל, אך מחקר אוסטרלי מקיף שבדק את הרכב המלח הוורוד מצא שהריכוזים של מינרלים אלה נמוכים מדי מכדי לספק תועלת תזונתית משמעותית.
למעשה, כדי לקבל כמות משמעותית של מינרלים ממלח הימלאיה, תצטרכו לצרוך יותר מ-30 גרם ביום – כמות שתחרוג פי 6 מההמלצות הבריאותיות לצריכת נתרן, ותגרום לנזק בריאותי חמור. אותו מחקר גם מצא שדגימת מלח אחת מפרו הכילה רמות עופרת שחרגו מהתקן המותר למזון.
לחץ דם ונתרן – אין הבדל
הטענה שמלח הימלאיה בריא יותר ללחץ הדם נבדקה במחקר קליני בברזיל. החוקרים השוו את ההשפעה של מלח הימלאיה ומלח רגיל על לחץ הדם אצל אנשים עם יתר לחץ דם. התוצאות היו חד משמעיות: אין כל הבדל בהשפעה על לחץ הדם או על ריכוז הנתרן בשתן בין שני סוגי המלח.
מומחי לב מהקליניקה של מאיו בארה"ב מדגישים שמלח הימלאיה מכיל כמעט את אותה כמות נתרן כמו מלח רגיל – כ-2,200 מיליגרם בכפית, לעומת 2,300 מיליגרם במלח רגיל. הבדל זניח שאינו הופך אותו לבריא יותר.
הבעיה החמורה: מחסור ביוד
אחת הבעיות המשמעותיות ביותר עם מלח הימלאיה היא שהוא אינו מועשר ביוד, בניגוד למלח שולחן רגיל. יוד הוא מינרל חיוני להתפתחות המוח ולתפקוד בלוטת התריס. מחקר שנערך בסין מצא שצריכת מלח לא מיודד הייתה קשורה לרמות יוד נמוכות יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחסור ביוד.
הבעיה חמורה במיוחד אצל נשים הרות וילדים. מחקר נוסף בסין הראה שנשים הרות שצרכו מלח לא מיודד סבלו ממחסור ביוד, מה שעלול לפגוע בהתפתחות המוחית של העובר. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על העשרת מלח ביוד כאסטרטגיה העיקרית למניעת מחסור ביוד באוכלוסייה.
זיהומים ומתכות כבדות
בדיקות מעבדה של מלחי הימלאיה מצאו לא רק מינרלים מועילים, אלא גם עקבות של מתכות כבדות. מחקר איטלקי שבדק מלחי גורמה שונים מצא שמלח הימלאיה מכיל עקבות של אלומיניום, עופרת, כספית וניקל. אמנם הרמות נמוכות ולא מסוכנות בצריכה רגילה, אך הן מפריכות את הטענה שמדובר במלח "טהור" יותר.
טענות שיווקיות ללא ביסוס מדעי
רבות מהטענות השיווקיות על מלח הימלאיה אינן מגובות במחקר מדעי. למשל, הטענה שהוא משפר את ההידרציה, מאזן את ה-pH בגוף, משפר את השינה או מגביר את החשק המיני – אין להן כל ביסוס מדעי. כל המלחים מתפקדים באותו אופן בגוף, וההבדלים הזעירים בהרכב המינרלים אינם משפיעים על תפקודים אלה.
גם הטענה על מנורות מלח הימלאיה שמשפרות את איכות האוויר על ידי פליטת יונים שליליים נמצאה חסרת בסיס מדעי. אין עדות שמנורות אלה משפיעות על איכות האוויר או על בריאות דרכי הנשימה.
המסקנה: מלח הוא מלח
על פי הממצאים המדעיים, מלח הימלאיה אינו בריא יותר ממלח רגיל. שניהם מכילים כמויות דומות של נתרן, והמינרלים הנוספים במלח הימלאיה נמצאים בכמויות זניחות מדי. יתרה מכך, היעדר יוד במלח הימלאיה עלול דווקא להזיק לבריאות.
אם אתם אוהבים את הטעם או הצבע של מלח הימלאיה, אין בעיה להשתמש בו – אך דעו שאתם משלמים יותר על מוצר שאינו מספק יתרונות בריאותיים. אם אתם משתמשים בו, חשוב לוודא שאתם מקבלים יוד ממקורות אחרים כמו דגים, מוצרי חלב או תוספי תזונה.
ההמלצה הבריאותית החשובה ביותר נשארת זהה: הגבילו את צריכת המלח הכללית שלכם לפחות מ-2,300 מיליגרם נתרן ביום (כפית אחת), ללא קשר לסוג המלח שאתם בוחרים. צריכת מלח מופרזת מעלה את הסיכון ללחץ דם גבוה, מחלות לב ושבץ – ושום סוג מלח אינו "בריא" כשצורכים אותו בכמויות גדולות.
