אתם עומדים מול המראה, מעבירים יד על הצוואר או בודקים את האזור שמתחת לבית השחי, ומרגישים אותן: בליטות עור קטנות, רכות, שלעיתים נראות כמו "פטריות" קטנטנות התלויות על גבעול דק. הסבתות קראו לזה "פלולות", הרופאים קוראים לזה "סרח עור" (Acrochordons), ורוב האנשים פשוט קוראים לזה "מטרד אסתטי מעצבן".
הצטרפו לאגוגופון!
ותקבלו תכנים בחינם ישירות לווצאפ!
הנטייה הראשונית היא להאשים את הגיל, את החיכוך של השרשרת בצוואר, או אולי גנטיקה לא מוצלחת שקיבלתם מההורים. בעוד שכל אלו יכולים להיות גורמים משפיעים, המחקרים הרפואיים של השנים האחרונות מצביעים על אשם אחר לגמרי, שנמצא עמוק בתוך הדם שלכם. עבור רופאי עור רבים, סרחי העור הקטנים האלו הם לא סתם פגם ביופי, אלא "נורת אזהרה אדומה" מהבהבת שהגוף שולח לכם לגבי רמות הסוכר והאינסולין שלכם.
במדריך זה נחשוף את הקשר המפתיע בין העור שלכם ללבלב שלכם, נבין מתי צריך לדאוג, ומהי הדרך הנכונה (והבטוחה) להיפטר מהם.
מהם בדיוק "סרחי העור" האלו?
לפני שנבין את הסיבה, בואו נבין את התוצאה. מדובר בגידולי עור שפירים לחלוטין (לא סרטניים), המורכבים מסיבי קולגן רופפים, כלי דם ותאי שומן, המעטופים בשכבת עור חיצונית.
סרחי עור יכולים להופיע כנקודה בודדת או בקבוצות ("מושבות"), וגודלם נע בין מילימטר אחד (כמו גרגר חול) ועד לגודל של עינב קטן במקרים קיצוניים. האזורים האהובים עליהם הם אזורי הקפלים והחיכוך בגוף:
- הצוואר (במיוחד בצידי הצוואר).
- בית השחי.
- מתחת לחזה (באזור קו החזייה אצל נשים).
- המפשעות.
- לעיתים גם על העפעפיים.
הגילוי המרעיש: הקשר לסוכרת ועמידות לאינסולין
במשך שנים חשבו רופאים שסרחי עור נגרמים אך ורק מחיכוך – עור שמשתפשף בעור אחר או בבגד. אך ככל שהצטברו הנתונים, התגלה דפוס מעניין: לאנשים עם סרחי עור מרובים הייתה נטייה גבוהה משמעותית לסבול מבעיות מטבוליות.
כיום, הספרות הרפואית מצביעה על קשר הדוק בין סרחי עור לבין מצב הנקרא "תנגודת לאינסולין" (Insulin Resistance). זהו מצב מקדים לסוכרת סוג 2, שבו תאי הגוף מפסיקים להגיב להורמון האינסולין. כתוצאה מכך, הלבלב נאלץ לייצר כמויות אדירות של אינסולין כדי להכניס את הסוכר לתאים.
איך עודף אינסולין גורם לעור לצמוח?
אינסולין הוא הורמון גדילה עוצמתי. כשהוא מסתובב בדם בכמויות גבוהות (היפראינסולינמיה), הוא משפיע על חלבון אחר שנקרא IGF-1 (גורם גדילה דמוי אינסולין). החלבון הזה נותן הוראה לתאי העור באזורי הקפלים להתרבות ולהתחלק בקצב מואץ. התוצאה? צמיחה פראית של עודפי עור שיוצרים את הסרחים הללו.
מחקרים הראו כי לאנשים עם סרחי עור מרובים יש סיכוי גבוה בהרבה לסבול מסוכר גבוה בדם, כולסטרול גבוה ולחץ דם גבוה – אוסף בעיות המכונה "התסמונת המטבולית". למעשה, סרחי העור יכולים להופיע שנים לפני שמתגלה הסוכרת בבדיקות דם רגילות.
סימנים נלווים שכדאי לחפש
אם הסיבה לסרחי העור שלכם היא אכן אינסולין, סביר להניח שתראו סימן עורי נוסף באותם אזורים: אקנטוזיס ניגריקנס (Acanthosis Nigricans). זהו מצב שבו העור בצוואר, בבית השחי או במפשעות הופך לכהה יותר, מעובה, ובעל מרקם קטיפתי (נראה קצת כמו "לכלוך" שלא יורד בשטיפה). השילוב של סרחי עור עם עור כהה בצוואר הוא "דגל אדום" מובהק שמחייב בדיקת דם לרמות סוכר והמוגלובין מסוכרר (A1C).
גורמים נוספים (כי זה לא רק סוכר)
למרות שהקשר לאינסולין הוא החזק והמשמעותי ביותר, ישנם גורמים נוספים שיכולים לעודד את הופעת הסרחים:
1. הריון ושינויים הורמונליים
נשים רבות מדווחות על הופעה פתאומית של סרחי עור במהלך ההריון. הסיבה היא "סערה הורמונלית" ועלייה ברמות של גורמי גדילה בגוף. לרוב, נגעים אלו עשויים להיעלם או להתכווץ לאחר הלידה, אך לא תמיד.
2. השמנת יתר
יש כאן קשר כפול: גם בגלל הקשר ההדוק בין השמנה לעמידות לאינסולין, וגם בגלל הסיבה המכאנית – לאנשים בעלי עודף משקל יש יותר קפלי עור, מה שיוצר יותר חיכוך ולחות, תנאים המעודדים צמיחת סרחי עור.
3. גנטיקה
אי אפשר להתעלם מהגורם התורשתי. אם להורים שלכם היו המון סרחי עור, הסיכוי שגם אתם תפתחו אותם עולה, שכן מבנה העור והרגישות לחיכוך עוברים בתורשה.
4. וירוס הפפילומה (HPV)
מחקרים מסוימים מצאו DNA של וירוס הפפילומה בתוך סרחי עור, מה שמרמז שלעיתים מדובר בסוג של יבלת ויראלית (אם כי שונה מהיבלות המדבקות הרגילות). עם זאת, זהו גורם משני בהשוואה לגורמים המטבוליים.
האם זה מסוכן? (מתי לרוץ לרופא)
סרחי עור כשלעצמם אינם מסוכנים ואינם הופכים לסרטניים. הם מוגדרים כבעיה אסתטית בלבד. עם זאת, חשוב מאוד לדעת להבדיל בינם לבין נגעים אחרים. פנו לרופא עור אם:
- הנגע מדמם ללא סיבה ברורה.
- הנגע משנה צבע (הופך לשחור, סגול או רב-גוני).
- הנגע גדל במהירות רבה בזמן קצר.
- יש כאב במקום (סרחי עור לרוב אינם כואבים אלא אם נתפסו ברוכסן או שרשרת).
לעיתים סרח עור יכול להשחיר וליפול מעצמו (Necrosis) אם הוא הסתובב על הציר של עצמו והזרימה של הדם אליו נחסמה. זה כואב, אבל לא מסוכן.
איך נפטרים מהם? (ומה אסור לעשות בבית)
האינטרנט מלא ב"שיטות סבתא" להסרת פלולות וסרחי עור, החל מקשירת חוט דנטלי סביב הבסיס כדי "לחנוק" את הדם, ועד לגזירה במספריים של ציפורניים. רופאי עור מזהירים חמורות מפני השיטות הביתיות הללו.
גזירה עצמית עלולה להוביל לדימום מסיבי (לפעמים יש עורק קטן שמזין את הסרח), לזיהום חמור (כי המספריים לא סטריליים) ולצלקת מכוערת. אז מה כן עושים?
טיפולים רפואיים בטוחים
- קריותרפיה (הקפאה): הרופא מתיז חנקן נוזלי על הנגע. זה צורב לשנייה, יוצר שלפוחית קטנה, וסרח העור נופל מעצמו תוך שבוע-שבועיים ללא צלקת משמעותית.
- צריבה חשמלית (Electrodesiccation): שימוש במחט חשמלית ששורפת את הסרח מהבסיס. יעיל מאוד ומיידי.
- הסרה כירורגית: הרופא משתמש בסקלפל או מספריים רפואיים סטריליים כדי להסיר את הנגע (לעיתים עם הרדמה מקומית).
האם אפשר למנוע אותם? הטיפול האמיתי
הסרת הסרחים אצל הרופא היא פתרון קוסמטי לתוצאה, אבל היא לא מטפלת בסיבה. אם רמות האינסולין שלכם יישארו גבוהות, סביר להניח שסרחי עור חדשים יצמחו שוב ושוב.
הדרך הטובה ביותר למנוע חזרה של התופעה ולטפל בשורש הבעיה היא שינוי תזונתי:
- הפחתת סוכרים ופחמימות פשוטות: לחם לבן, עוגות, ממתקים ושתייה מתוקה מקפיצים את האינסולין. מעבר לתזונה בעלת מדד גליקמי נמוך תרגיע את הורמון הגדילה הזה.
- ירידה במשקל: הפחתת אחוזי השומן בגוף משפרת את הרגישות לאינסולין ומפחיתה את החיכוך בקפלים.
- צום לסירוגין: שיטה זו מוכחת כיעילה מאוד להורדת רמות אינסולין ושיפור בריאות מטבולית.
לסיכום
החתיכות הקטנות בצוואר הן יותר מסתם מטרד אסתטי שמפריע לשרשרת. הן מכתב אזהרה קטן מהגוף שלכם, שמבקש מכם להציץ בצלחת ובבדיקות הדם. אז לפני שאתם קובעים תור להסרה אסתטית, קבעו תור לבדיקת סוכר, והתחילו לצמצם את המתוקים. העור שלכם יודה לכם, והלבלב שלכם אפילו יותר.
רוצה לאזן את רמות הסוכר בדם?
בינה תעזור לך להבין את ערכי הסוכר ולבנות תפריט מאוזן!
שלטו בסוכר עם בינה!
