כאב נוירופתי: גורמים ודרכי טיפול

כאב נוירופתי נגרם כתוצאה מנזק או פגיעה בעצבים המעבירים מידע בין המוח לחוט השדרה. הם מעבירים את המידע מהעור, השרירים ומחלקים אחרים בגוף.

הכאב מתואר בדרך כלל כתחושת צריבה והאזורים המושפעים רגישים למגע. תסמינים של כאב נוירופתי עשויים לכלול כאבי תופת, כמו דקירות בסיכות ומחטים, קושי בתחושה נכונה של טמפרטורה וחוסר תחושה (Numbness) באופן כללי.

אנשים מסוימים אף עשויים להתקשות ללבוש בגדים עבים מכיוון שאפילו לחץ קל עלול להחמיר את הכאב.

מודעה

מה גורם לכאב נוירופתי?

הגורמים לכאב הנוירופתי הם בדרך כלל לחץ עצבי או נזק עצבי כתוצאה מניתוח או פציעה, טראומה, זיהומים, סרטן, מומים בכלי הדם, אלכוהוליזם, מצבים נוירולוגיים כגון טרשת נפוצה ומצבים מטבוליים כגון סוכרת. המצב יכול להיות גם תופעת לוואי של תרופות מסוימות.

לעתים לא מצליחים לזהות את הסיבה שגרמה לאדם מסוים לחוש את הכאב.

כאב נוירופתי כרוני נפוץ ויכול להיות קשור למצבים בריאותיים כמו סרטן או נוירופתיה סוכרתית, או שהוא יכול להיות קשור לטיפולים כגון כימותרפיה.

איך מטפלים בכאב נוירופתי?

המטרות העיקריות של הטיפול בכאב נוירופתי הן לנהל את הכאב ככל האפשר ולמזער את תופעות הלוואי השליליות של הטיפול.

אנשים עם כאב נוירופתי כרוני עשויים להיות מופנים למרפאת כאב להערכה, ניהול וייעוץ לגבי החיים עם כאב כרוני.

כל אדם הוא שונה והרופא ייקח בחשבון את הצרכים שלכם כדי להציע את הטיפול המתאים ביותר. ישנם טיפולים שונים הזמינים לכאב נוירופתי ולעתים קרובות זהו תהליך של 'ניסוי וטעייה' כדי למצוא את האפשרות הטובה ביותר עבור המטופל.

משככי כאבים רגילים כגון תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות או NSAIDs (לדוגמה איבופרופן, אספירין ואקמול) לרוב אינם יעילים לכאב נוירופתי.

להלן פירוט קצר של הטיפולים הנפוצים ביותר:

תרופות נגד אפילפסיה

תרופות אלה משמשות בעיקר לטיפול באפילפסיה, אך יכולות גם להפחית כאב עצבי ולהקל על תסמינים נוירופתיים. מתן מרשם לתרופה אנטי אפילפטית לא אומר שיש לכם אפילפסיה או שאתם עלולים לפתח אותה.

תופעות לוואי שכיחות: ישנוניות, סחרחורת וכאבי ראש.

תרופות נוגדות דיכאון

תרופות אלה משמשות בעיקר לטיפול בדיכאון, אך נמצאו כבעלות השפעה על ניהול כאב עצבי. קבלת תרופות נוגדות דיכאון לא אומר שיש לכם דיכאון או שאתם בסיכון לפתח דיכאון.

תופעות לוואי שכיחות: ישנוניות ויובש בפה.

אופיואידים

העדויות ליתרונות בשימוש באופיואידים לטיפול בכאב נוירופתי אינן ברורות, אולם חלק מהאנשים מוצאים אותם מועילים. מומלץ לדון עם הרופא שלכם על היתרונות והסיכונים הפוטנציאליים לפני שתתחילו להשתמש בהם.

תופעות לוואי שכיחות: עצירות, נמנום, בחילה.

קרם קפסאיצין

מופק מפלפלי צ'ילי. הקרם נספג דרך העור ומפחית את רמות החומר P, מוליך עצבי הקשור לדלקת וכאב. ניתן לחוות השפעה מועילה בשימוש קבוע (3-4 פעמים ביום).

תופעות לוואי שכיחות: חום ואדמומיות מקומיים.

מדבקות לידוקאין

מדבקות המצופות בחומר הרדמה מקומית (לידוקאין) ויכולות להקל על כאב המשפיע על אזור קטן של העור.

תופעות לוואי שכיחות: גירוי ואדמומיות.

זריקות / חסימות עצבים

בדרך כלל שילוב של חומר הרדמה מקומי, אופיואידים וסטרואידים.

לחסימות עצבים אין השפעה ארוכת טווח אך הם יכולים להפחית את הכאב למשך מספר ימים או שבועות.

תופעות לוואי שכיחות: חוסר תחושה או עקצוץ באזור המוזרק, אי נוחות למשך מספר ימים.

גירוי עצבי חשמלי דרך העור (TENS)

מכונת TENS מייצרת דחף חשמלי קל. אלקטרודות מהמכונה מונחות על העור מעל אזור הכאב.

מאמינים שגירוי סלקטיבי של סיבי עצב מסוימים עלול לחסום אותות הנושאים דחפי כאב למוח ולחוט השדרה, מה שעשוי לעזור להרפות את השרירים ולהקל על הכאב. ניתן להשתמש במכשיר לבד, אך רצוי לתת לאנשים ניסוי בפיקוח לפני השימוש.

תופעות לוואי שכיחות: תגובה אלרגית / גירוי בעור מאלקטרודות.

גירוי עצבי חשמלי (PENS)

שיטה זו מוצעת לעתים קרובות לאנשים עם כאב נוירופתי שקשה לטפל בו. ההליך דומה ל-TENS (גירוי עצבי חשמלי דרך העור), אך כרוך בהחדרת אלקטרודה מתחת לעור באמצעות מחט.

תופעות לוואי שכיחות: חבורות ורגישות במקום שהמחט הוכנסה.

אקופונקטורה

דיקור סיני הוא טיפול שמקורו ברפואה הסינית העתיקה והוא כולל החדרת מחטים עדינות לנקודות/ערוצי אנרגיה בגוף.

מאמינים שהטיפול ממריץ את מערכת העצבים ואת תגובת הריפוי של הגוף, דבר המסייע בטיפול בכאב.

מחטי הדיקור עדינות מאוד וכאשר מוחדרות דרך העור התחושה מתוארת לעתים קרובות כעקצוץ או כאב עמום.

טיפולים אחרים

אנשים עשויים למצוא יתרונות גם בטיפולים אחרים שניתן להשתמש בהם יחד או כחלופה לטיפול קונבנציונלי. אלה כוללים טיפולים כגון מדיטציה, רפלקסולוגיה, ארומתרפיה והומאופתיה. שינוי באורח החיים עשוי להועיל גם לטיפול בכאב. השינויים כוללים הקפדה על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מתונה (בהסכמה עם הרופא), שתיית רבה של מים והימנעות מעישון ושתיית אלכוהול.