למה העין שלי מרצדת? מהן הסיבות לעפעף שמקפץ כל היום

האם זה באמת משהו חריג?

כמעט כל אדם יחווה בשלב כלשהו בחייו רטט לא רצוני בעפעף – תופעה הידועה בשמה המקצועי מיוקימיה (myokymia). ברוב המקרים מדובר בעווית זמנית של סיבי שריר זעירים סביב העין, שאינה פוגעת בראייה ואינה מעידה על בעיה עצבית חמורה. יחד עם זאת, עצם התחושה המתמדת של “עפעף קופץ” יכולה להיות מטרידה מאוד ולגרום לדאגה. לפי Mayo Clinic, הגורם הנפוץ ביותר הוא גירוי חולף של השריר כתוצאה מעייפות, קפאין או מתח נפשי.

מיוקימיה, בלפרוספזם ומה שביניהם

למרות שהמונח העממי “עין מרצדת” מתאר כמעט תמיד מיוקימיה, חשוב להבדיל בינה לבין מצבים אחרים. מיוקימיה היא עווית עדינה, לרוב חד‑צדדית, שנמשכת שניות עד דקות וחוזרת לסירוגין.

“בלפרוספזם” הוא כיווץ חזק וממושך יותר של שני העפעפיים ועלול לפגוע בתפקוד היומיומי, בעוד “עווית הפנים” (Hemifacial spasm) מערבת גם שרירי לחי וסנטר.

אם הרטט מחריף, מתפשט או סוגר את העין בכוח, יש להיבדק על‑ידי רופא עיניים או נוירולוג. 

הטריגרים השכיחים: מתח, קפאין ועייפות

ברוב המקרים ניתן להצביע על “שלישייה קלאסית” שגורמת לעפעף לקפוץ:

• מתח נפשי – הורמוני דחק כמו אדרנלין מעלים את רגישות השריר.
• צריכת קפאין – ממריצה את מערכת העצבים ומגבירה התכווצויות.
• חוסר שינה – גורם לעומס על מערכת השרירים בעפעף שממילא פועלת אלפי פעמים ביום.

גורמים סביבתיים כגון אור בוהק, רוח יבשה או עשן, וכן שימוש ממושך במסכים, מכניסים גם הם את סיבי השריר למצב פעילות יתר ומגדילים את הסיכוי לעווית.

מחקר חדש: זמן מסך ורטט בעפעף

מחקר מחקר שפורסם ב‑2024 בחן 264 סטודנטים ומצא קשר מובהק בין שעות חשיפה ארוכות למסכים לבין תדירות ועוצמת המיוקימיה. החוקרים מסבירים כי מצמוץ נדיר, יובש בלחמית ומאמץ ממושך בשרירי המיקוד יוצרים סביבה שבה השריר המעגלי של העפעף נוטה להיכנס לעווית.

מסקנתם: הפחתת “זמן מסך רציף” ל‑20‑15 דקות ברצף, ושימוש בכלל 20‑20‑20 (כל 20 דקות להביט 20 שניות למרחק 20 רגל), עשויים לצמצם משמעותית את התופעה.

תזונה ומינרלים: האם מגנזיום ובי‑12 אשמים?

עוויתות שריריות דקות ידועות כסימן מוקדם למחסור במגנזיום, מינרל החיוני להרפיית שריר ולוויסות תעלות סידן. במחקר קליני שנערך בטורקיה על צעירים עם רטט בעפעף נמצא שמטופלים עם רמות מגנזיום נמוכות נטו לעוויתות ממושכות יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת מחקר. גם מחסור ב‑ויטמין B12 עלול להוביל לניוון עצבי והפרעות הולכה, ולכן אצל צמחונים, טבעונים או משתמשי מטפורמין נמליץ לבדוק רמות הדם ולהשלים תזונה.

תרופות ושינויים הורמונליים

חלק מהמטופלים מופתעים לגלות שהרגלי תרופות משפיעים על העווית. למשל, מקרי מיוקימיה נקשרו למטפורמין המשמש לטיפול ב‑PCOS ובסוכרת סוג 2; הפחתת המינון או השלמת B₁₂ פתרו את הבעיה מחקר. תרופות נוספות שדווחו כגורמות לעווית כוללות תרופות אנטי‑פסיכוטיות, אנטי‑היסטמינים ואדרנלין במשאפי אסתמה. נשים עשויות לחוש החמרה בימים שלפני הווסת, עקב תנודות באסטרוגן המשפיעות על הולכת סידן בשריר.

מתי לפנות לרופא?

אם הרטט נמשך מעבר לשבועיים, מלווה בסגירה חזקה של העין, כאב, אודם, הפרשה או חולשה בחצי פנים – זו נורה אדומה. Mayo Clinic מדגישה כי במצבים נדירים התופעה היא סימן ראשוני ל‑בלפרוספזם, גידול מוחי קטן או מחלת עצבים היקפיים. בדיקה קלינית תכלול חדות ראייה, הערכת יובש, בדיקת סידן, מגנזיום, תפקודי בלוטת התריס ובמידת הצורך הדמיית MRI.

טיפול עצמי: חמם, הרפה והפחת קפאין

ב‑90% מהמקרים ניתן לעצור מיוקימיה באמצעים פשוטים: הפחתת קפה וקולה ל‑200‑150 מ”ג קפאין ביום; הקפדה על 7‑8 שעות שינה; קומפרס חם פעמיים‑שלוש ביום לשיפור זרימת הדם לעפעף; והזלפת דמעות מלאכותיות למניעת יובש.

ה‑AAO ממליצה גם על עיסוי עדין של העפעף בתנועות מעגליות ועל האטת קצב העבודה מול מחשב. מי שמרגיש שהמתח הנפשי הוא הטריגר המרכזי, יכול להיעזר בתרגול נשימות, מדיטציית מיינדפולנס או פעילות גופנית אירובית קלה.

שינויים באורח חיים ותוספים משלימים

הגדלת צריכת מזונות עשירים במגנזיום (תרד, אגוזי ברזיל, שקדים), אשלגן (בננות) ואומגה‑3 (דגי ים‑עמוק) מסייעת לייצב הולכה עצבית. מחקרים תזונתיים מצביעים גם על קשר אפשרי בין רמות ויטמין D ודלקות עפעפיים.

לכן, שהייה מבוקרת בשמש או תוסף D במינון מותאם עשויים לעזור. מי שאינו מגיע לצריכת מגנזיום יומית של 300‑400 מ”ג יכול לשקול תוסף ציטראט/גליצינאט, אך רק לאחר בירור רפואי, שכן עודף מגנזיום עלול לגרום לשלשולים וקצב לב נמוך.

טיפולים רפואיים מתקדמים

כאשר העווית מתפתחת ל‑בלפרוספזם מאובחן, הזרקת בוטולינום טוקסין (בוטוקס) לעפעף every 3‑4 חודשים משחררת את השריר ומפחיתה כיווץ עד 90%‑80%. במקרים עמידים מוצע ניתוח “מיומיקטומיה” חלקי, המקטין את מסת השריר.

אם זוהתה מחלה נוירולוגית בסיסית (כגון טרשת נפוצה או פרקינסון) הטיפול יתמקד במחלה הראשונית. לרוב, ברגע שמזהים ומתקנים את הגורם – שינה, הרפיה, תזונה או תרופות – הרטט נעלם לחלוטין תוך ימים עד שבועות.

סיכום: להקשיב לעין, להקשיב לגוף

עפעף שמקפץ הוא לרוב תזכורת עדינה של הגוף לעצור, לנוח, לשתות פחות אספרסו ולהפחית עומס מתח ומסכים. אל תמהרו להילחץ, אבל אל תתעלמו: סמנו ביומן שעות שינה, שתו מים, שימו לב לכמות קפאין וסמנו “הפסקת מסך” בכל רבע שעה. אם הסימן נשאר או מחמיר – פנו לאיש מקצוע. במרבית המקרים, שינוי הרגלים קטן מחזיר לעפעף את השקט, ולעין – את המיקוד.