גאוט (בעברית – שיגדון) היא סוג של דלקת מפרקים הנגרמת על ידי דלקתיות, בדרך כלל במפרק אחד. אך, מקרים חמורים של גאוט יכולים להשפיע גם על מספר מפרקים באותה העת. מצב זה נקרא שיגדון פוליארטיקולרי.
מה גורם לגאוט?
שיגדון (גאוט) נגרם על ידי עודף של חומצת שתן (חומצה אורית) במחזור הדם והצטברות גבישי חומצת שתן ברקמות הגוף. מרבצים של גבישי חומצת שתן גורמים לדלקת במפרק המובילה לכאב, אדמומיות, ונפיחות.
חומצת שתן מופיעה בגופנו כתוצר לוואי של תהליך פירוק חלבונים מסוימים בגופנו הנקראים פורינים. גורמים לעליית רמת החומצה האורית בדם (היפר-אוריצמיה) כוללים: גנטיקה, השמנת יתר, תרופות מסוימות כמו (תרופות משתנות), ותפקוד לקוי כרוני של הכליות.
מהם גורמי הסיכון לגאוט?
ישנם כל מיני גורמי סיכון. הגאוט נוטה להופיע בשכיחות גבוהה לאחר ניתוח, טראומה, והתייבשות. תרופות מסוימות כמו תרופות משתנות, המטפלות בלחץ דם גבוה, מעלות את רמת חומצת השתן במחזור הדם.
באופן מפתיע, תרופות המורידות את רמת החומצה האורית במחזור הדם כמו אלופורינול (אלוריל), יכולות לגרום להתלקחות הגאוט. הסיבה לכך היא: כל דבר שמעלה או מוריד את רמת חומצת השתן יכול לגרום להתלקחות השיגדון באמצעות הצטברות גבישים של חומצה במפרק.
מנות נמוכות של אספירין עלולות לזרז התקפות גאוט. טיפולים מסוימים לסרטן עלולים לגרום לגאוט כתוצאה מרמה גבוהה של חומצת שתן המשוחררת כאשר תאי סרטן מחוסלים. דלקת מפרקים ניוונית עלולה גם להעלות את הסיכון להתקפת גאוט.
הסימנים והסימפטומים לגאוט
- התפרצות פתאומית של כאב במפרק
- נפיחות במפרק
- תחושת חום באזור
- אדמומיות
תסמינים אלו בדרך כלל משפיעים על מפרק אחד. הכאב חריף, המבטא את חומרת הדלקתיות במפרק.
המפרק, בדרך כלל יהיה רגיש מאוד למגע, אנשים מסוימים הסובלים מהתקף גואט יחושו כאב אף בביצוע פעולות פשוטות כמו מתיחת הסדינים על המפרק הדלקתי.
הגאוט שכיח ומופיע יותר במפרקים בפלג הגוף התחתון. המיקום הקלאסי לגאוט הוא הבוהן. פודגרה הוא המונח הרפואי לדלקת בבוהן.
השיגדון עלול להשפיע גם על כף הרגל, ברכיים, קרסול, מרפק, זרוע, ידיים, או כמעט כל מפרק בגופנו. כאשר גאוט חמור יותר, מספר מפרקים יכולים להיות נגועים בו זמנית. דבר הגורם לכאב ונוקשות במספר מפרקים.
עוד סימן לגאוט, הוא הנוכחות של טופי. טופי היא הצטברות גושית של משקעי חומצת שתן מתחת לעור. טופי עלול להופיע באזורים שונים בגוף, נפוץ במיוחד במרפקים, סחוס האוזן העליונה, ובמפרקים אחרים של הגוף.
כאשר ישנה נוכחות של טופי, הדבר מצביע על עודף משמעותי של חומצה אורית, ובנוסף, יעיד על כך שרמת החומצה הייתה גבוהה במחזור הדם במשך שנים. נוכחות כמו זאת של טופי נקראת טופוס (tophus) ומצריכה טיפול תרופתי.
גאוט ממושך, אשר לא טופל, יכול להוביל לנזק במפרקים ומומים פיזיים.
אילו סוגים של רופאים מטפלים בגאוט?
לראומטולוגים יש את המומחיות לאבחן ולטפל בגאוט, במיוחד במקרים חמורים. אנשי מקצוע אחרים, כמו רופאים פנימיים, רופאים כללים, רופאי משפחה ואורתופדים יכולים לטפל במקרים פחות מורכבים.
נפרולוגים יכולים לטפל באמצעות מתן תרופות להורדת רמת החומצה האורית כדי למנוע נזקים לכליות.
איך מאבחנים גאוט?
הדרך היעילה ביותר לאבחן גאוט היא באמצעות בדיקת נוכחות של גבישי חומצת שתן במפרק הדלקתי. התהליך מבוצע באמצעות שאיבת נוזל המפרק ובדיקתו תחת מיקרוסקופ כדי להחליט האם אכן יש נוכחות של גבישים.
דרכי הטיפול הרפואיות בגאוט
בשיגדון לא חמור, שלא חוזר על עצמו לעתים תכופות, ולא מסובך, ניתן לטפל באמצעות תזונה ושינוי אורח החיים. לעומת זאת, במקרים חמורים יותר, מחקרים הראו כי גם התזונה הכי מחמירה, אין בכוחה להוריד את רמת חומצת השתן כדי לטפל בחומרה גדולה יותר של גאוט, במקרים אלו יש צורך בתרופות.
כאשר התקפי גאוט שכיחים, ישנה נוכחות של אבני כליות מחומצה אורית, טופי, או ישנו נזק למפרקים. בדרך כלל עושים שימוש בתרופות כדי להוריד את רמת החומצה האורית בדם.
התרופות לטיפול בגאוט בדרך כלל שייכות לשלוש קטגוריות: תרופות להורדת רמת החומצה האורית, תרופות מונעות (תרופות המשולבות יחד עם תרופות המורידות חומצה אורית כדי למנוע התלקחות שיגדון), ותרופות לעזרה ראשונה המקלות באופן מיידי על כאבי גאוט.
תרופות להורדת רמת חומצת השתן הן הטיפול העיקרי בגאוט. תרופות אלו מפחיתות את כמות החומצה האורית בגוף ואת הצטברות חומצת השתן בדם. בקרב רוב המטופלים, המטרה היא להשיג רמת חומצה אורית בדם שנמוכה מ-6 מ"ג לדציליטר.
תרופות אלו יכולות להיות יעילות גם להפחית את חומרת וגודל הטופי, כשהמטרה העיקרית היא מיגורם.
בדרך כלל נעשה שימוש בתרופות מונעות יחד עם תרופות להנמכת החומצה במשך חצי שנה כדי למנוע התלקחויות של גאוט ולהפחית את חומרת ההתקפים. מאחר וכל תרופה או התערבות המגבירה או מנמיכה את רמת חומצת השתן בדם יכולה לגרום התקף גאוט.
מזונות שאנשים עם גאוט צריכים להימנע מהם
חומצת שתן (אורית) נוצרת כאשר אנו אוכלים חלבונים הנקראים פורינים, והם מתפרקים בגופנו. לכן, ישנה חשיבות גדולה מאוד לכך שנמנע ממזונות עשירים בפורינים, כאשר אנו רוצים לטפל בגאוט.
עם זאת, קשה מאוד לעקוב אחר תזונה דלה בפורינים, מכיוון שפורינים הם מרכיב טבעי במזונות בריאים שונים. גם כאשר מקפידים על תזונה דלת-פורינים, רמת חומצת השתן בדם יורדת מעט.
העקרונות התזונתיים הבאים חשובים בשליטה על גאוט
- יש קשר ישיר בין השמנה לגאוט. ירידה משמעותית במשקל יכולה לשפר דרמטית את המצב. תזונה דלה-בקלוריות יכולה לסייע להרזיה.
- תזונה המפחיתה את רמת חומצת השתן היא תזונה דלה-בשומן רווי, עשירה בחלבון, והחליפו את הפחמימות המזוקקות (כמו סוכר, לחם לבן) בפחמימות מורכבות (כמו דגנים מלאים, קינואה, כוסמת, וירקות).
- צריכה של מוצרי חלב דלי-שומן מפחיתים את הסיכון לגאוט.
- שתיית משקאות אלכוהולים כמו בירה מגבירים את הסיכון לגאוט. בעוד שלא נראה כי יין בעל אותה השפעה.
- במחקר אחד, צריכה של דובדבנים הייתה קשורה להפחתה של 35% בסיכון לגאוט.
- משקאות המכילים כמות גדולה של סוכר מגבירים את הסיכון לגאוט
אילו סיבוכים עלולים להיגרם כתוצאה מגאוט?
- גאוט מתמשך ולא מטופל עלול לגרום לנזק במפרקים
- משקעי חומצה אורית עלולים להצטבר בכליות ולגרום לאבנים בכליות ולפגוע בתפקוד הכליות
- משקעי חומצה אורית עלולים להצטבר ברקמות רכות, במיוחד סביב המפרקים, ולגרום למצב של טופי.
מה הצפי לגאוט?
גאוט הוא מצב כרוני. במידה ונשאר לא מטופל, הדבר עלול להוביל לכאבים בלתי-נסבלים והתקפי גאוט חריפים. נזקים למפרקים וסיבוכים אחרים גם הם עלולים להתרחש.
אף על פי כן, ישנם טיפולים מצוינים לגאוט, ורוב המטופלים מגיבים היטב עם אבחנה מדויקת.
האם זה אפשרי למנוע גאוט?
חלק מגורמי הסיכון לגאוט הם גנטיים, ואת זה אי אפשר למנוע. אך, רבים מגורמי הסיכון לגאוט, כמו השמנה ותזונה, ניתן בהחלט לשלוט עליהם. שמירה על תזונה בריאה ונמוכה בפחמימות מזוקקות ושומנים מזיקים יכולים למנוע גאוט.
