– בשיתוף מכון אברהמסון –
כמה פעמים הכרזתם מראשון דיאטה, ואחרי כמה ימים משהו קרה לכוח הרצון שלכם?מה מקור המשיכה לחומרים ומוצרים המזיקים לגוף?
סוכר ופחמימות ממכרות מעוררים את הפרשתו של הורמון ההנאה וההרגשה הטובה, דופמין. כבר במפגש הראשון עם הסוכר, המוח משדר שנעים לו ודורש עוד ועוד מהדבר הטוב הזה.
בתהליך מעורבים עוד שני הורמונים משמעותיים: הלפטין, הורמון שמשדר לנו שאנחנו שבעים. ואינסולין, שכאשר אנחנו אוכלים סוכרים, או פחמימות ממכרות שמתפרקות לסוכרים, מופרש לטובת פירוק הסוכרים וחוסם את הורמון השובע לפטין! זה המנגנון שעומד מאחורי "יישור העוגות". בגללו אנחנו אוכלים יותר, או הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים.
למה קשה לנצח את המוח ואיך זה קשור לשליטה עצמית וכוח רצון?
אז איך זה קורה? מחקרים מראים שיכולת השליטה העצמית שלנו מוגבלת למדי. וכשאנחנו מפגינים שליטה עצמית בתחום אחד בחיים, נתקשה להמשיך להפעיל שליטה עצמית בתחומים אחרים. השליטה העצמית שלנו וכוח הרצון מתבטאים יום יום, בקיום המחויבויות שלנו, בעבודה, בהליכה למכון הכושר, ואפילו בהשתתפות באירועים משפחתיים.
ובדיאטה? השליטה וכוח הרצון יחזיקו מעמד לפרק זמן מסוים. אבל בסוף יום עבודה מתיש, או כשמצב הרוח לא משהו, כשרמת הסוכר בגוף נמוכה מאוד, או כשאנחנו עייפים מאוד, הסיכוי שכוח הרצון יעמוד לצידנו נמוך יותר.
הסיבה לכישלונן של רוב הדיאטות לא נטועה בכוח רצון. המוח שמכור למתוק, למנחם ולמשמין, הוא כוח נגד כביר למול הרצון שלא לאכול. ועם סוכרים ופחמימות ממכרות, גם אם נרשה לעצמנו לצרוך לעיתים רחוקות, הדחף יתעורר מחדש במלוא העוצמה. בדיוק כמו שקורה עם גמילה מטבק ומוצריו. מספיקה סיגריה אחת לחזור להתמכרות ולמאבק להיגמל שנית.
אז איך נרתום את המוח לעבוד איתנו ולא נגדנו?
אם ככה, איך נתמודד עם ההתמכרות ולמה זה לא עניין של כוח רצון? סוכר מסתתר, כמעט, בכל מזון מתועש שאנחנו אוכלים: בלחם, בחלב שקדים וחלב סויה, במוצרי ומעדני חלב, בקורנפלקס, בחטיפים מתוקים ומלוחים, במשקאות אלכוהוליים, בקטשופ, בחרדל, ברטבים, בנקניקים ובעצם במה לא. גם פחמימות ממכרות נפוצות בכל בית ובמיני מזונות. הדגן הנפוץ על מדפי הסופר ובבתים הוא חיטה מהונדסת המשמשת לייצור הקמח הלבן, שמקפיץ בחדות את רמות הסוכר בדם. פחמימות ממכרות מצויות ברוב המוצרים הנפוצים מקמח: בלחמים, עוגות, בורקסים חטיפים, וגם במוצרים מתועשים אליהם מוסיפים קמח מבלי שנדע, למשל שניצלים מוכנים, רטבים לבישול, תבלינים ועוד.
במחקר שבדק את תגובת המוח לאכילת סוכר, בהשוואה לאכילת שומן ומלח. נמצא שגם אכילה של שומן ומלח מפעילים במוח את תחושת ה'גמול' ו'הפרס', אבל אלו לא ממכרים כמו סוכר. כשאנחנו אוכלים מאכלים ללא סוכר, כמו ירקות או בשר, אנחנו מפסיקים לאכול אחרי כמות מסוימת. לעומת זאת, כשמדובר בעוגה או גלידה, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו אוכלים בלי סוף, כי הלפטין לא מאותת למוח על תחושת שובע, והדופמין הורמון ההנאה והעונג משבש את פעילותו. בעקבות האכילה העודפת של סוכרים ופחמימות ממכרות מופיעה ירידה דרסטית ברמת הסוכר, שגורמת לנו לרצות עוד ולחשק, בלתי נשלט, לאכילת מתוק.
כדי שהדחף הבלתי נשלט לסוכר ולעונג שבעקבותיו ימוזער, או ייעלם מחיינו, הדבר הראשון שצריך לעשות בדיאטה הוא לווסת בין פעילות הורמון העונג, דופמין והורמון השובע, לפטין. ואיך עושים זאת? נגמלים ומוציאים את כל הסוכרים והפחמימות הממכרות מהתפריט. במקום צורכים פירות טריים ומוצרים נוספים, שאינם משפיעים על המוח כמו סוכר רגיל, מפני שהם מכילים סיבים תזונתיים, שמאטים ומאזנים את עיכול הסוכר.
באשר לפחמימות ממכרות, הקמח הלבן פחות גרוע מסוכר, אבל קרוב לו בתכונותיו ובהשפעתו על המוח. גם הוא מעלה בחדות את רמת האינסולין בדם וגורם להתמכרות ולרצון לאכול עוד ועוד.
נגמלים רבים מסוכר ומפחמימות ממכרות, מדווחים שבעקבות הגמילה הדיאטה שלהם הפכה לקלה ביותר, הם לא מתמודדים עם מאבקים מתישים. הם מדווחים על ירידה בריאה במשקל, משום שהם לא מתפתים לגעת באוכל לא בריא, גם אם נחשפים לו. ובנוסף הם מספרים על עלייה במצב הרוח והאנרגיה שלהם.
“"הרופא היה בהלם שהסוכרת נעלמה"
"לפני שנה וחצי הגעתי למשקל של 140 קילוגרמים ואפילו חשבתי לעבור ניתוח בריאטרי, אבל חששתי. הכרתי חברים שעברו ניתוח יותר מפעם אחת, והחלטתי לנסות קודם גמילה מסוכר ומפחמימות ממכרות באברהמסון", מספר אלחנן שחר (55), נשוי ואב לשניים, מהיישוב גן נר.
"בגלל המשקל הרגשתי נורא רע: סבלתי מכאבים בחזה, מסוכרת חריפה ומדום נשימה בשינה. לפי בדיקה שעברתי במעבדת שינה התברר שאני מתעורר בממוצע כל 3 שניות. המשקל הכביד עלי נורא, כל פעולה היתה מעייפת, בקושי התכופפתי, בקושי הצלחתי לשרוך שרוכים. בכל פעם שהסתובבתי במיטה, כמעט שהעפתי את אשתי".
"ניסיתי את כל הדיאטות והתכניות הקיימות, וכמו אקורדיון ירדתי 10-15 קילוגרמים ועליתי בחזרה. לפני כ-10 שנים הפסקתי לנסות לרדת במשקל. אכלתי בלי לחשוב פעמיים כמויות מטורפות של פחמימות ומתוקים. חיסלתי בקלות מגש פיצה, קופסא שלמה של בורקסים או חפיסת שוקולד".
"אחרי הגמילה באברהמסון נכנסתי לקנות לילדים שלי קרואסונים ולחמניות במאפייה. אין לי הסבר, אבל לא יכולתי להכניס אותם לפה. פעם הייתי מסתכל על עוגות ומתגרה. היום אין לי חשק. אני אוכל בריא, לא רעב וכיף לי. רק מה שמותר לי נכנס לפה שלי: בשר, גבינות, ירקות ופחמימות מורכבות. אשתי תומכת בי מאוד ומבשלת על פי התפריט של אברהמסון. בזכותה אני אוכל היום בריא".
"הטיפול באברהמסון שינה את כל הפיזיקה שלי. הפחתתי 47 ק"ג ואני שוקל 92 קילוגרמים. ירדתי ממידה 58 ל-44 במכנסים. בהיקפים ירדתי 30 סנטימטרים ואני לובש חולצות במידה L במקום XXXXL. לפני כשנה עשיתי בדיקות דם. הרופא היה בהלם. הוא לא האמין שהסוכרת נעלמה. פעם לקחתי 4 כדורים! כשראה אותי הוא אמר 'לא האמנתי שאלה המדדים שלך. עכשיו שאני רואה אותך, אני מבין'. לאחרונה עשיתי גם בדיקת מאמץ וקיבלתי תוצאה מצוינת. אחרי החיסון השלישי חליתי בקורונה. היה לי קצת חום במשך יומיים וזהו. אם לא הייתי רזה, אני מאמין שמצבי היה רע מאוד".
"היום אני מרגיש טוב! זה מתבטא בכל כך הרבה דברים. אני עושה דברים בקלות: אני ערני וחד יותר. אני כבר לא מזיע ומתנשף כמו חזיר, עולה במדרגות, מחליף גלגל באוטו, מתאמן בחדר הכושר. אני רץ, הולך בממוצע 10,000 צעדים ביום ושוחה בלי להתבייש לפשוט חולצה. הרגליים שלי החליפו את הרכב ואת כל הסידורים שלי אני עושה ברגל. פעם אחרי האוכל לא יכולתי לזוז. היום אני מזמין סלט במסעדה וכיף לי להיות קליל. היום האיברים הפנימיים שלי לא רועדים כשאני מתיישב על כיסא מפלסטיק. לפני אברהמסון, שברתי עשרות פעמים כיסאות פלסטיק ואפילו מושב אסלה".
"את החגים עברתי בקלות. אני פשוט לא נוגע בשום דבר שמכיל סוכר ופחמימות ממכרות, ומאז הגמילה, לא הייתה לי נפילה אחת. אין לי חשקים לשום דבר שקשור למתוקים. גם אם מתחשק לי מתוק, אני אוכל תמר. למדתי לאכול ברמה הכי טובה ובריאה שיש. אני סופסוף מרגיש נוח עם עצמי והדימוי העצמי שלי השתפר מאוד. פעם החברים היו יורדים עליי ואומרים 'הנה השמן'. היום התגובות מדהימות ומפרגנות. יש אנשים שלא מזהים אותי".
אני לא רוצה לנסות אני רוצה להצליח"
"הדיאטה היחידה שהצליחה לי הייתה בהריונות. הקאתי כל ההריון בשלושת ההריונות", צוחקת שמרית תורג'מן, 37, נשואה ואם לשלושה ילדים (10.5, 8.5, 7), מבית שאן. "אני לא זוכרת מתי ירדתי מ-90 קילוגרמים, על גובה של 1,65. לפני הצבא בשיאי הייתי 110 קילוגרמים, ורק בצבא ירדתי למשקל שאני שואפת להגיע אליו. חוץ מניתוח בריאטרי עשיתי הכל! כדורים, דיאטות, זריקות, כל דיאטה ושיטה שאתם מכירים, אפילו הליך חדש בארץ ולא הצלחתי. ירדתי 3 קילוגרמים ועליתי ארבע. 'המשחק' היה בין 85 קילוגרמים לתשעים וכמה קילוגרמים. כל יום וכל היום, חיפשתי דרכים לרדת במשקל. אני עובדת עם נשים: תזונאיות, אופות, מאמנות כושר, זו היתה המלחמה והשיחה היומית. בקורונה היה המשבר הגדול שלי. ישבתי בבית עם שלושה ילדים במשך חודשיים והייתי בדיכאון. כל מה שעשיתי בסגר היה להכין אוכל ולאכול והוספתי למשקל עוד 8 קילוגרמים".
"החולשה שלי היתה בצקים, שוקולדים ועוגות. מפאת קוצר הזמן ועוד תירוצים ברחתי לבורקסים. יכולתי לנשנש בתאווה גדולה קילו בורקסים. בדרך הביתה להוציא את הילדים, אכלתי לחמניה מהלחמניות שקניתי לילדים. הייתי אוכלת חבילה של שוקולד פרה, ומקנחת עם קינדר בואנו. ועוגות? שתיים שלוש עוגות בכל שבת ובמוצאי שבת לא נשאר כלום".
"אמא שלי נגמלה באברהמסון שלושה שבועות לפני. התחלתי להצטרף אליה לארוחות בוקר וצהריים וראיתי כי טוב. פתאום אמא שלי, שתמיד עוברת דרך הארון של המתוקים, לא מתפתה למתוק. הייתי בשוק מהשינוי שלה, והיא החזיקה מעמד: יום, יומיים שבוע. אמרתי לבעלי, שאם הגמילה עובדת אצל אמא שלי אין סיבה שהיא לא תעבוד אצלנו. בעלי שאל אם אני רוצה שננסה, עניתי שאני לא רוצה שננסה אני רוצה שנצליח".
"ב-18.7 נגמלנו באברהמסון. החלטנו – בעלי ואני – שאנחנו חייבים לעשות שינוי. לפני הגמילה עצרנו במאפייה. קנינו לנו את הפייבוריטים שלנו, אני קרואסון חלווה, ואכלנו בדרך לגמילה. כשיצאנו אחרי הטיפול, הרגשתי מסוחררת מעט והיה לי צמא בלתי רגיל לשתות מים, כשאני לא אדם ששותה מים. רוב התזונה שלי היתה נס קפה, סיגריות, זירו, אייס קפה ופתאום אני שותה מים".
"ביום שלמחרת הגמילה התעוררתי חדשה. פתאום אני מוצאת זמן למטבח, אוכלת ארוחת בוקר וצהריים. כל התזונה בבית השתנה, כי גם הילדים שלי 'עגולים'. הארון מלא שוקולדים ופתאום הארון נשאר מלא. אנחנו והילדים מכינים אוכל בריא והילדים אומרים שזה אותו הטעם".
"ירדתי כבר 12 קילוגרמים והשאיפה שלי אחרי שראיתי את ה-7 על המשקל, היא לראות את הקילוגרמים מתחילים בספרה שש. גם בעלי גם ירד 12 קילוגרמים בגמילה. היינו פעמיים בחופשות: בנופש באילת. ממש חששנו איך יהיה והיה מדהים. אח"כ נסענו לחו"ל, וחזרנו לאותן מסעדות שאכלנו בהן, והפעם נהנינו יותר מהבשר והסלטים. הריח של הצ'ורוס והקרפים, שהיינו אוכלים קבוע בחו"ל עורר בי חשק להקיא. את הבירה בים החלפתי במים ופירות. לא נוגעת באלכוהול ובפיצוחים. קונה נשנושים לאורחים ולא נוגעת, בלי שום מאמץ. נוח וקל לי. אחרי ארוחות ערב אנחנו כבר לא כבדים ולא תוקעים עוד קינוח. אני קמה בקלות בבוקר. מתעוררת ממש מוקדם והכל יותר פשוט לי. הכאבים ברגליים עברו, ובעלי ואני הפסקנו לריב על מי נוחר יותר".
"כל חיי סבלתי ממיגרנות. הייתי על כדורים יום כן יום לא. היו מביאים לי כדורים נגד מיגרנות שאפשר לקנות רק בארה"ב. אחרי הגמילה, חלפו חודשיים וחצי בלי כדור אחד למיגרנה. בפעם האחרונה שלקחתי כדור, היה אחרי החיסון השלישי לקורונה".
"כל מי שנכנסת אלי לעסק מתפעלת ממני. בראש השנה קניתי סוף סוף בגדים, והתלבשתי יפה. העליתי לאינסטגרם, וקיבלתי מלא מחמאות ושאלות איך ירדתי כך, בעקבות התמונה שפרסמתי".
