פעילות יתר של שלפוחית השתן (Overactive Bladder) משפיעה על כ-16% מאוכלוסיית המבוגרים העולמית, ומתבטאת בביקורים דחופים ותכופים לשירותים, הן במהלך היום והן בלילה. מצב זה יכול להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים של האדם, להוביל למצוקה נפשית, הפרעות שינה ומגבלות חברתיות.
מאמר זה נועד להסביר את המצב הבריאותי הזה, ומדגיש שזה לא מצב בלתי נמנע של התבגרות אלא מצב רפואי הראוי לתשומת לב וטיפול.
מהי פעילות יתר של שלפוחית השתן?
פעילות יתר של שלפוחית השתן מאופיינת במכלול של תסמינים הכוללים צורך דחוף במתן שתן, תדירות מוגברת במתן שתן, נוקטוריה (צורך להטיל שתן מספר פעמים בלילה), ובמקרים מסוימים, בריחת שתן דחופה – אובדן שתן לא רצוני בעקבות צורך דחוף לתת שתן.
תסמינים אלו מתרחשים כאשר שרירי השלפוחית מתכווצים באופן לא רצוני, גם כאשר השלפוחית אינה מלאה.
מי בסיכון לחוות את המצב?
פעילות יתר של שלפוחית השתן יכול להשפיע על כל אחד בכל גיל, אך נפוץ יותר בקרב מבוגרים. למרות שגם גברים וגם נשים יכולים לחוות פעילות יתר של שלפוחית השתן , נשים נוטות יותר לדווח על תסמינים של דחיפות בבריחת שתן.
אצל גברים, תסמינים אלה נראים לעתים קרובות לצד מצבים כמו היפרפלזיה שפירה של הערמונית (BPH).
גורמים וגורמי סיכון
הסיבה המדויקת לפעילות יתר של שלפוחית השתן (OAB) אינה תמיד ברורה, אך מספר גורמים יכולים להגביר את הסיכון לפתח את המצב. אלה כוללים גיל, השמנת יתר, הפרעות נוירולוגיות (כגון שבץ מוחי או מחלת פרקינסון), סוכרת, דלקות בדרכי השתן ותרופות מסוימות שמגבירות את ייצור השתן.
השפעה על איכות החיים
ההשפעות של OAB מתרחבות מעבר לאי נוחות פיזית. הדאגה המתמדת לגבי מציאת שירותים יכולה להגביל מעורבות חברתית, עבודה, נסיעות ופעילויות פנאי. המצב יכול גם להשפיע על מערכות יחסים ולהוביל לתחושות של בידוד, חרדה ודיכאון.
ניהול וטיפול פעילות יתר של שלפוחית השתן
הטיפולים ב-OAB מטרתם לנהל את הסימפטומים ולשפר את איכות החיים. להלן סקירה כללית של אסטרטגיות הטיפול השונות:
שינויים התנהגותיים
- אימון שלפוחית השתן: עיכוב במתן שתן לאחר תחושת הדחף ללכת. מתחילים באיחורים קטנים ומגדילים בהדרגה את הזמן בין הביקורים לשירותים.
- תרגילי שרירי רצפת האגן: ידועים גם בתור תרגילי קיגל, אלו מחזקים את השרירים שעוזרים לשלוט במתן שתן.
- שינויים תזונתיים: הימנעות ממשקאות ומזונות הגורמים לגירוי בשלפוחית השתן כמו קפאין, אלכוהול ומזונות חומציים יכולה לעזור בניהול הסימפטומים.
תרופות
- תרופות אנטיכולינרגיות: הפחתת התכווצויות שלפוחית השתן על ידי חסימת פעולתו של אצטילכולין, שליח כימי הגורם לשרירים להתכווץ. דוגמאות כוללות אוקסיבוטינין, טולטרודין וסוליפנצין.
- בטא-3 אגוניסטים אדרנרגיים: הרפיית שריר שלפוחית השתן במהלך שלב האחסון, הגדלת קיבולת שלפוחית השתן.
- טיפול משולב: שימוש בתרופות אנטיכולינרגיות ובטא-3 אגוניסטים אדרנרגיים יחד לשליטה יעילה יותר בסימפטומים.
טכניקות גירוי עצבים
- נוירומודולציה של עצם העצה (SNM): כולל שימוש במכשיר לגירוי עצבי של מקלעת העצה, המשפיעים על שליטה בשלפוחית השתן.
- גירוי עצבי טיביאלי פרעורי (PTNS): סוג של גירוי עצבי חשמלי המשפיע בעקיפין על שרירי שלפוחית השתן ורצפת האגן דרך עצב השוקה.
הזרקת בוטוקס
ניתן להזריק בוטולינום טוקסין מסוג A (בוטוקס) לשריר שלפוחית השתן, לגרום לו להירגע, להגדיל את יכולת האחסון ולהפחית את התקפי בריחת שתן.
ניתוחים
אפשרויות כירורגיות נשקלות כאשר טיפולים אחרים נכשלו והתסמינים חמורים:
- הגדלת שלפוחית השתן: חלק מהמעי מתווסף לשלפוחית השתן כדי להגדיל את הקיבולת שלה.
- הסחת שתן: זרימת השתן מופנית משלפוחית השתן לפתח בבטן.
שינויים באורח החיים
ביצוע שינויים באורח החיים כגון הפחתת צריכת הנוזלים בזמנים מסוימים, ירידה במשקל במקרה של עודף משקל והפסקת עישון יכולים גם לסייע בניהול תסמיני OAB.
לסיכום
פעילות יתר של שלפוחית השתן היא מצב שכיח שלא צריך לקבל אותו בשתיקה. על ידי הבנת הסימפטומים, ההשפעות ואפשרויות הטיפול שלו, אנשים יכולים לעשות את הצעד הראשון לקראת ניהול המצב בצורה יעילה.
