פריצת דיסק

פריצת דיסק היא מצב בריאותי בו נוצר בקע באחד מטבעות הסחוס (דיסקים) בעמוד השדרה. קראו בהרחבה מהי פריצת דיסק, על התסמינים, הגורמים, הטיפולים השונים, האבחון, ואיך ניתן למנוע אותה.

מודעה

בעמוד השדרה יש עשרים ושלושה דיסקים בין חוליתיים, הם נמצאים בין כל חוליה וידועים גם כטבעות סחוס. הם נותנים לעמוד השדרה יכולת של גמישות, מסייעים לגוף במהלך תנועה, ומשמשים כבולם זעזועים, אחת הפונקציות העיקריות שלהם.

פעולות אלה עוזרות למנוע עומס על עמוד השדרה ומגנות על העצבים, המוח ומבנים קרובים אחרים.

הדיסקים עשויים מחומר פיברוקרטילי, שילוב של רקמות סיבים לבנים ורקמת סחוס. השטח החיצוני של הדיסקים נקרא הטבעת הליפית (annulus fibrosis).

השטח הפנימי של הדיסקים, הגרעין המוכי (Nucleus pulposus) עשוי מחומר רך ג'לטני, אשר נע וסופג לחץ. הדבר מסייע לעמוד השדרה לספוג את העומס הלחץ המופעל עליו. (1)

מהי פריצת דיסק?

ככל שאנו מתבגרים, הלחץ המופעל על הדיסקים מתחיל להשפיע על החומר הג'לטני ובסופו של דבר הוא סופג פחות ופחות מהעומס, דבר הגורם לעומס נוסף על עמוס השדרה.

החלק החיצוני של הדיסקים מושפע גם כן מתופעה זו ועלול לבקוע, דבר הגורם לכאב חזק בגב. תופעה זו קרויה פריצת דיסק.(2)

ישנם 31 זוגות עצבים אשר עלולים להיות מושפעים מפריצת דיסק, וכולם יוצאים מחלקים שונים של עמוד השדרה, 8 מעמוד השדרה הצווארי, 12 מעמוד השדרה החזי, 5 מעמוד השדרה המותני, 5 מעצם העצה (סקרום), ו-1 מעצם העוקץ (הזנב).

במקביל, ישנם 7 דיסקים בעמוד השדרה הצווארי (C1-C7), ו-12 בעמוד השדרה החזי (T1-T12), במותני 5 (L1-L5), ובעצם העצה 5 (S1-S5). סופו של עמוד השדרה, עצם הזנב, מורכב מ-4 עצמות קטנות.

האזור בין L5 ל-S1 הוא החלק המועד ביותר לפתח בקע בדיסק ולפתח כאב גב כרוני.

תלוי באזור הפגוע, פריצות דיסק מחולקות ל:

• פריצת דיסק אינטרדורלית (Intradural disc herniation) – מצב נדיר במיוחד הנגרם כאשר החלק הפנימי של הדיסק מנותק לתוך השק הדורלי, השכבה החיצונית ביותר של הקרום, הממברנות המכסות את חוט השדרה.
• פריצת דיסק צווארי (Cervical disc herniation) – חוליות הצוואר הן C1 עד C7. פריצת דיסק בצוואר מתרחשת בדרך כלל בין C5 ל-C6 או בין C6 ל-C7. כאב בצוואר, כתפיים וזרועות הם הסימפטומים העיקריים במצב זה.
• פריצת דיסק מותני (Lumbar disc herniation) – כשמו כן הוא, הוא משפיע על הדיסקים בין L4 ל-L5 ועצם העצה. הסימפטומים במצב זה הם בדרך כלל כאב בגב התחתון, כאבים בכף הרגל, או באגודלים.

 

מהם התסמינים העיקריים לפריצת דיסק?

ישנם מצבים בהם יש בקע בדיסק והאדם אף אינו מודע לכך, אך עם הזמן, התסמינים מתחילים להגיע.

הסימפטומים הכי נפוצים הם כאב חד בגב, התכווצות או קשיחות של השרירים, כאב המקרין כלפי מעלה לכתפיים, כלפי מטה לרגליים, כאב צוואר, כאבי ראש או תחושת עקצוצים בידיים או ברגליים.

אם כאב הגב משולב עם תחושת עקצוץ, חולשה או חוסר תחושה, מומלץ להיוועץ עם רופא. 

מהם הגורמים העיקריים לפריצת דיסק?

הגורם העיקרי לפריצת דיסק, בה החומר הג'לטני הפנימי בדיסק מתחיל לספוג פחות זעזועים, וגורם לעמוד השדרה לנוע יותר ולספוג עומס גדול יותר. כתוצאה מכך, עולה הסיכוי לכך שדיסקים מוחלשים אלו יחלו להיבקע.

לחצים גדולים, כמו לאחר תאונה או פציעה קשה, מהווים גורמים להגברת הסיכון לפריצת דיסק.

הלחץ לאחר אירועים מסוימים, כמו פציעות, הוא גדול מכדי שהדיסקים יכולים לעמוד בו, כתוצאה מכך הדיסק מתבקע.

רופאים ממליצים לעתים קרובות להיזהר בהרמת חפצים כבדים ולוודא שמבצעים את ההרמה בצורה נכונה, כדי לאפשר לחץ מופחת על עמוד השדרה.

הבקע מתרחש באותו האופן כמו אחרי פציעה, הלחץ כתוצאה מהרמת חפצים כבדים הוא גבוה מדי עבור הדיסקים. משקל הגוף שלנו יכול להוות גם הוא גורם סיכון לפריצת דיסק, לכן יש לשמור על משקל בריא כדי לשמור על בריאות עמוד השדרה.

עישון הוא גורם סיכון נוסף לפריצת דיסק, כתוצאה מהורדת רמות החמצן בדם. ניתן לשלוט ולעזור במניעת המצב על ידי הפסקת עישון.

גורם סיכון שאי אפשר למנוע הוא הנטייה הגנטית, שיש לה גם השפעה על יכולת הדיסק לספוג זעזועים. במקרים מסוימים, אם במשפחה יש מישהו הסובל מפריצת דיסק , הדבר מגדיל את הסיכויים לכך שתצטרך להתמודד עם המצב בעצמך.

אילו טיפולים יש לפריצת דיסק?

טיפולים לא פולשניים

הטיפולים הראשונים שיש לשקול הם טיפולים לא פולשניים (לא ניתוחיים).

תרגילים לחיזוק: בו מחזקים את שרירי הגב והבטן באמצעות תרגילים שונים.(4)

תרגילי חיזוק מסייעים לתמוך יותר בגב, להפחית את העומס על הבקע בדיסק ומפחיתים דלקתיות.

טיפול בקור וחום: שימוש ברטיות קרות או חמות על האזור הכואב הוא עוד טיפול שיכול לסייע בהקלת הכאב והדלקתיות.

סדים: ישנם סדים שניתן ללבוש המשפרים את מנח הגב, מפחיתים את מתיחות השרירים, מחזקים אותם וכך תומכים בעמוד השדרה.

טיפול תרופתי: כדי להקל על הכאב ניתן להשתמש בתרופות. הנפוצות ביותר, הן תרופות מרשם אנטי-דלקתיות או סטרואידים אורלים. יש לעשות שימוש בתרופות אלה אך ורק כשיש כאב חריף.

כאשר הכאב מציק לאורך היום, מטופלים רבים נוטים לפנות למשככי כאב ולצרוך אותם יותר מהמומלץ, דבר המוביל לנזק.

זריקות: ישנם זריקות אפידורל הנעשות באזור הכואב, כדי להרפות את השרירים ולהקל על הכאב.(5)

אפידורל הוא האזור שבתוך תעלת עמוד השדרה, בו שורשי עצב השדרה נמצאים, כמו גם שומן, רקמות וכלי דם. זריקת האפידורל מזריקה משכך כאבים לתוך האזור האפידורלי, מונעת משורשי העצב להעביר כאב למוח.

רוב זריקות האפידורל הן קורטיקוסטרואידים, לפעמים מוזרקות עם שילוב של חומרי הרדמה מקומיים או בלעדיהם. במקרים קלים יותר, הרדמה מקומית ללא קורטיקוסטרואידים עוזרת להפיג את הכאב.

שילוב של כל השיטות האלה צריכות להיות מנוסות ומותאמות לכל מטופל באופן נפרד ואישי. המטרה היא להפחית את אי הנוחות ואת הלחץ על עמוד השדרה בצורה לא פולשנית.

יש גם כמה תרופות טבעיות אשר יכולות לסייע לכאב ושווה לנסות:

• ערבה לבנה – צמח מרפא ידוע בעל השפעות דומות על הגוף כמו אספירין. יש לו תכונות אנטי דלקתיות ולכן הוא טוב לטיפול בדלקת של הדיסק, כמו גם בכאבי גב.
• פלפל קאיין – עוד תרופה טבעית המשמשת כ"טיפול חם" ומורחים אותה על האזור הכואב של הגב. ישנם משחות רבות המכילות פלפל קאיין, אשר ניתן למצוא בבתי-המרקחת.
• כורכום – תבלין מוכר שרבים משתמשים בעת הבישול שכדאי להשתמש בו יותר, בין אם אתם מתמודדים עם פריצת דיסק או לאו. הכורכום ידוע בהקלה של כאבים ומשפר את זרימת הדם, דבר אשר באופן אוטומטי מקל על כאבי השרירים באזור המושפע.
• קולכיצין – צמח שממנו עשוי אספירין. שימוש בצמח בצורה ישירה הוכחה כתחליף למשככי כאבים והוכחה כמסייעת בניהול הכאב.

ניתוחים

אם אפשרויות הטיפול הלא פולשניות לא עוזרות, ייתכן שיהיה צורך לשקול טיפול פולשני. בדרך כלל, הטיפול הלא פולשני הוא לתקופה של ארבעה עד שישה שבועות.

ישנם כמה ניתוחים פולשניים, באופן מינימלי, הדורשים רק חתך קטן ועם זמן ריפוי קצר יותר, לכן, גורמים לטראומה קטנה יותר לגוף.

• דיסקטומיה – ניתוח בו האזור הפרוץ בדיסק מוסר, וכך הלחץ על האזור מסביב לדיסק פוחת. לאחר הסרת החלק הבקוע של הדיסק, השטח מטופל כדי להפחית את הסיכון להישנות פריצת דיסק בעתיד.
• מיקרו-דיסקטומיה – זהה מאוד לדיסקטומיה. ההבדל הוא בצורה שהניתוח מבוצע. במיקרו-דיסקטומיה מגיעים לאזור הפרוץ של הדיסק מהחלק העליון של עמוד השדרה.
• קיבוע – עוד ניתוח, המורכב מכך שמסירים את הבקע בדיסק וממקמים מעין גשר/משתל, עשוי עצם בין שתי החוליות במקום הדיסק. החומר גורם לחיבור שתי החוליות, והופך אותן לחוליה אחת. בסוף תקופת ההחלמה יווצר פחות עומס וחוסר נוחות על העצבים הסובבים לדיסק הפרוץ.

איך פריצת דיסק מאובחנת?

ישנם מספר אינדיקטורים המסייעים לרופאים לאבחן פריצת דיסק. תסמינים, כמו איזה סוג של כאב מופיע, ובאיזה זמן הכאב מופיע יכולים להיות השלב הראשון לאבחון הנכון.

המצב הבריאותי הכללי הוא גם חשוב לצרוך סיוע באבחון, במידה ואתם מתמודדים כבר עם מצבים בריאותיים הקשורים לעצמות, כמו אוסטאופורוזיס, הסיכוי לפריצת דיסק גבוה יותר.

חשוב לשתף את הרופא בהיסטוריה רפואית משפחתית, כמו גם תאונות או פציעות שהתרחשו בעבר. בדרך כלל, המצב הנוירולוגי שלכם יבחן כדי לשלול אי-תקינות במערכת העצבית.

בדיקת הרמת רגל (Lasègue test) – היא עוד בדיקה שניתן לבצעה מיד בבדיקה פיזיולוגית והיא נחשבת לאינדיקטור טוב לזיהוי פריצת דיסק.

במהלך הבדיקה, המטופל צריך למתוח את הרגל, תוך כדי שכיבה על הגב. אם המטופל חווה כאב בזווית של 30 עד 70 מעלות, הדבר מסמן על פריצת דיסק.

מתיחות אלו מבוצעות כדי למצוא אילו פעולות גורמות לכאב, וכך מסייעות לזהות נכונה את האזור של הכאב.

חום הוא סימן נפוץ לזיהום, בעוד שדופק גבוה ולחץ דם הם מדדים לכאב.

לאחר הבדיקה הגופנית, בחלק מהמקרים אך לא בכולם, יהיה צורך בדימות רפואי (צילומים) כדי לאבחן ולשלול מצבים בריאותיים אחרים המראים אותם תסמינים, כמו גידולים, שברים וזיהומים.

בדיקות דימות שייתכן ויהיה צורך בהן:

• MRI – בדיקה המזהה את הפריצה בדיסק, היכן היא ממוקמת ואילו עצבים מושפעים ממנה.
• CT – בדיקה אלטרנטיבית ל-MRI, נעשה בה שימוש במקרים שלא ניתן להשתמש ב-MRI, למשל, במידה והמטופל קלסטרופובי או סובל מהשמנה.
• רנטגן – הבדיקה לא מאבחנת פריצת דיסק, אך ניתן להשתמש בה כדי לשלול שברים בעצמות, גידולים או זיהומים.
• EMG – בדיקה המראה את העצבים המושפעים.
• CT מיאלוגרפיה – בבדיקה נעשה שימוש בחומר ניגוד המוזרק לאזור סביב חוט השדרה, היא מראה היכן הדיסק ממוקם ובאיזה גודל הוא. בדיקה זו היא לא שכיחה, מאחר והיא פולשנית ורופאים מנסים להימנע ממנה.

האם ניתן למנוע פריצת דיסק?

ישנם גורמי סיכון לפריצת דיסק שניתן לשלוט עליהם בקלות ומטופלים צריכים לשקול אותם ברצינות, לפני האבחנה ובמיוחד לאחר מכן.

נסו להקפיד על מנח הגוף שלכם, במידה ואתם מעשנים כדאי להפסיק, שמרו על משקל גוף תקין, בצעו פעילות גופנית, מומלץ במיוחד לבצע פעילויות עם פחות עומס על עמוד השדרה, כמו שחייה למשל.

יוגה היא עוד פעילות גופנית טובה למתיחת הגוף ולביצוע תרגילים המחזקים את שרירי הגב.

כמובן, ישנם גורמי סיכון שאי אפשר לשלוט עליהם, כמו התהליך הניווני הנורמלי של הדיסקים, הנגרם עם הזקנה.

פריצת דיסק עלולה להוביל לסיבוכים. בחלק התחתון של חוט השדרה, נוצרים שורשי עצבים ארוכים, הידועים בשם זנב סוס (cauda equina). במקרים מסוימים של פריצת דיסק, שורשי עצבים אלה נדחסים, דבר המוביל לחולשה קבועה ובמקרים מסוימים לשיתוק.

עוד השלכות יכולות להיות על תפקודים של המעיים ושלפוחית השתן, אי-סדירות כסימפטום עיקרי וקשיים במתן שתן, גם כאשר השלפוחית מלאה. הכאב עלול להיות כל כך חמור, עד שהחולה כבר לא מסוגל להמשיך את הפעילות היומית הרגילה שלו.

ניתוח חירום ייתכן ויידרש במקרים של חוסר תחושה או שיתוק פתאומי.