רפלוקס קיבתי-ושטי (GERD) – גורמים, תסמינים, דרכי טיפול ומניעה

רפלוקס קיבתי-ושטי, ובראשי התיבות שלה באנגלית GERD או GORD, היא בעיית עיכול המתרחשת כאשר תוכן הקיבה נע לאחור, לכיוון הושט.

מודעה

הנוזל חומצי מאוד ומגרה את רירית הושט. זוהי בעיה ארוכת טווח ותוצאותיו של רפלוקס כרוני מסתכמות ביותר ויותר גירויים.

הבעיה משפיעה על הסוגר הושטי התחתון. הסוגר, הוא למעשה טבעת שרירית הנמצאת בין הקיבה ל-ושט.

בדרך כלל, הסוגר נפתח כדי לאפשר למזון להיכנס לקיבה, ונסגר כדי למנוע ממזון ומיצי קיבה לעלות שוב למעלה. כאשר השוער הושטי התחתון חלש או רפוי מדי, הוא מאפשר לתכולת הקיבה (או חלק ממנה) לזרום בחזרה אל הושט.

מה גורם לרפלוקס קיבתי-ושטי?

כשל של סוגר הושט התחתון הוא הגורם העיקרי לכך. פתיחת השריר מסתיימת בחזרה הפוכה של מזון ומיצי קיבה כלפי מעלה. שרירי הסוגר הושטי התחתון, יוצרים מעין שסתום, וכאשר השסתום אינו פועל כראוי מתרחש הרפלוקס.

הקיבה מכילה חומצות, אנזימים ומיצי מרה המגרים את רקמת הושט, וכתוצאה מכך מביאים לדלקת ותחושת שריפה.

מספר דברים גורמים להיחלשות סוגר הושט התחתון, המוביל לרפלוקס, והם:

1.השמנת יתר – רפלוקס קיבתי-ושטי שכיח בקרב הסובלים מהשמנת יתר. BMI גבוה גורם לרפלוקס קשה. מחקרים מראים כי המתאם בין רפלוקס קיבתי-ושטי והשמנה גבוה מאוד.

2.בקע סרעפתי – זוהי בעיה בה הקיבה יוצאת מעט ממקומה, דרך בקע בסרעפת.

בבעיה זו תוכן הקיבה נדחף כלפי מעלה בושט. זה גורם לכאב בחזה, תחושת צריבה וצרבת. בעיה זו יכולה גם להוביל לסיבוכים אחרים כגון מחלת ההחזר הושטי וחסימת מעיים.

3.שימוש בתרופות – תרופות מסוימות כגון פרדניזולון וסטרואידים, גורמות לגירוי בבטן ומובילות לרפלוקס.

4.תסמונת זולינגר-אליסון – זהו מצב שבו הקיבה מייצרת עודף חומציות, מעבר לרמות הנדרשות. הפרשת עודף של גסטרין על ידי הגסטרינומה (סוג של גידול במערכת העיכול) גורמת לחוסר איזון בבטן.

5.טרשת רקמת החיבור – ידוע גם בשם סקלרודרמה, היא הפרעה שגורמת לפגיעה באיברים פנימיים בגוף. שכבה עבה נוצרת על דרכי הושט ומפריעה לסוגר הושטי התחתון.

6.מתח – אנשים הסובלים ממתחים מקבלים התקפי כאבי בטן חמורים העלולים לגרום לרפלוקס. חרדה ולחץ מובילים לייצור עודף חומציות, אשר לפעמים נעות אחורנית אל הושט.

7.תסמונת גלנרד – זהו מצב בו הקיבה שוקעת אל המעיים ומעוררת יצור עודף חומציות.

8.רמת סידן גבוהה – תוכן סידן גבוה יותר בבטן מוביל לייצור של יותר גסטרין המוביל לחומציות יתר. עודף גסטרין יכול לעבור מעבר לסוגר הושטי התחתון לתוך הושט ובכך לגרום לרפלוקס.

9.הריון – נשים בהריון סובלות מרפלוקס. במהלך ההיריון יש חוסר איזון הורמונלי שיכול להוביל לרפלוקס.

10.גם מזונות מסוימים קשורים לרפלוקס – אלה כוללים: שום, בצל, משקאות המכילים קפאין, פירות הדר, שעועית, תבלינים, מזונות שומניים ומטוגנים ועוד. כל המזונות החומציים הם גם חלק מהגורמים לרפלוקס.

באותו נושא: מזונות הנלחמים ברפלוקס קיבתי ושטי (GERD)

סימפטומים של רפלוקס קיבתי-ושטי

במבוגרים:

צרידות – כאשר הרפלוקס החומצתי נכנס אל הוושט, הוא יכול לעלות עד הגרון. החומצה עלולה להיכנס לגרון ולגרום לצרידות מסוימת. זה יכול גם להוביל לכאב גרון.

צרבת – זוהי תחושת צריבה בחלל החזה היוצרת אי נוחות בחזה, בגרון ובבטן. אנשים רבים חווים צרבת ולא יודעים מה הגורם האמיתי. זה יכול להיות בגלל רפלוקס. צרבת יכולה להוביל לחוסר תיאבון ואי נוחות.

גיהוקים – למרות שגיהוקים שכיחים אצל ילדים, התרחשותם אצל מבוגרים יכולה להיות כתוצאה מרפלוקס.

היצרות הושט – כאשר ישנו רפלוקס, יש נטיה להתפתחות של דלקת המצירה את הושט. היצרות הושט גורמת לקשיים בבליעת מזון.

ריח רע מהפה – בדרך כלל הימצאות תוכן קיבה בושט גורם לריח רע מהפה. השילוב של מזונות, אנזימי עיכול וחומצות יכול לגרום לריח רע. ריח לא טוב קבוע המגיע מהבטן, יכול להיות תוצאה של רפלוקס.

בילדים:

לעיתים גם ילדים סובלים מרפלוקס. יחד עם זאת, קשה לזהות זאת, כי הם לא מתארים בדיוק מה הם מרגישים. אי יכולתם של ילדים לתאר את תחושתם דורשת בחינה מדוקדקת יותר.

בילדים. רפלוקס גורם לשיעול, הקאות חוזרות ונשנות ובעיות נשימה אחרות. ילדים הסובלים מרפלוקס עלולים לחוש אובדן גבוה של תיאבון וסלידה ממזון. תינוקות עלולים להפסיק לינוק.

הרבה גיהוקים (שחרור של גזים מהבטן לחלל הפה), עשויים גם להיות סימן ברור לרפלוקס. כאשר יש עודף גזים, הם עלולים לגרום למשיכה מעלה של תוכן הקיבה, המוביל לרפלוקס.

תינוקות הסובלים מרפלוקס גם מזילים הרבה רוק. הסטטיסטיקה מראה כי 35% מהילדים שנולדו בארצות הברית הראו בעיה בהוצאת רוק. יחד עם זאת, הם מתגברים על הרפלוקס בגיל שנה בערך. ילדים שגדלו במשפחות עם היסטוריה של רפלוקס, עלולים לא להצליח להתגבר על הבעיה.

השפעות הרפלוקס

כאשר הרפלוקס יוצא משליטה, הוא עלול ליצור מספר תופעות לוואי. לפניכם חלק מהסיבוכים האפשריים כתוצאה מרפלוקס:

תסמונת בארט – בעיה קשה בקרב הסובלים מרפלוקס. זוהי הפרעה כרונית הנגרמת כתוצאה מנזק חמור של הוושט ממגע החומצות בה.

חשיפה זו מובילה לשינוי חריג בתאי הרירית. הסוגר התחתון של הושט הוא החלק המושפע בדרך כלל. במקרים חריגים, בעיה זו עלולה להוביל לסרטן קטלני.

5-15% מהחולים הסובלים מרפלוקס, סובלים מתסמונת בארט. אנשים עם תסמונת בארט מתקשים לבלוע מזון, וסובלים מכאב חמור והקאת דם. חולי רפלוקס עם השמנת יתר עלולים לסבול מבעיה זו.

יחד עם זאת, הסובלים מרפלוקס לא בהכרח יסבלו מתסמונת בארט. התסמונת היא תוצאה של רפלוקס מתמשך לאורך זמן.

אבחון GERD

רק רופא יכול לאבחן רפלוקס. בדיקות קליניות מתבצעות כדי לזהות את נוכחותם של חומצות רפלוקס בקיבה. ניטור PH של הושט ואנדוסקופיה הן השיטות העיקריות לאבחון רפלוקס.

ניטור PH של הושט – זוהי השיטה הטובה ביותר הזמינה לאבחון רפלוקס. ובכלל, זו שיטת הבדיקה הטובה ביותר עבור כל בעיה הקשורה בושט.

בהליך זה משתמשים בחיישני pH הממוקמים 4-6 ס"מ מעל הסוגר הושטי העליון. החיישנים מודדים אם ישנה חשיפה לחומצה ואת רמתה.

אנדוסקופיה – בשיטה זו,  צינור שבתוכו סיבים אופטיים המקרינים אור לעבר הגוף, ומעבירים תמונות באמצעות מצלמת וידאו זעירה המותקנת בקצהו ומספקת הדמיה רפואית.

טכניקה זו אינה סטנדרטית וממליצים לבצע אותה לעיתים רחוקות מאוד. עבור אנשים עם רפלוקס הנמשך שנים רבות, הליך זה יכול להיעשות פעם בכל 5-10 שנים.

טיפול ברפלוקס

רפלוקס ניתן לטיפול. יש תרופות ללא מרשם המומלצות לטיפול בבעיה זו. מעכבי משאבות פרוטונים, הם הטובים ביותר לניהול המחלה. למחלה זו יש השפעה מתמשכת על ייצור חומצה בקיבה.

תרופות עם מרשם, הן הטובות ביותר עבור רפלוקס מתמשך. יחד עם זאת, תרופות אלה יקרות, ובחלקן יש שאלה לגבי בטיחות השימוש.

רופאים רושמים את השיטות הטובות ביותר לטיפול בחולי רפלוקס. לאנשים המאובחנים עם רפלוקס, מומלץ לשקול לערוך כמה שינויים תזונתיים. מכיוון שטיפול מווסת את הנזק ל-ושט, שינוי באורח החיים חיוני למניעת רפלוקס חוזר.

מניעה של רפלוקס

מניעה היא תמיד השיטה הכי טובה כשמדובר בבעיות פיזיות. ישנן כמה שיטות שיכולות לעזור להישמר מפני המחלה. אמצעי מניעה אלה קשורים בעיקר באורח חיים ותזונה. ניתן למנוע רפלוקס בדרכים הבאות:

1.הימנעות מחלק מהמאכלים ומשקאות – מזונות מסוימים תורמים להיחלשות של הסוגר הושטי התחתון. אלה כוללים- אלכוהול, מזונות שומניים, שוקולד, מנטה, מוצרי עגבניות, פלפל, פירות הדר ומיצים.

2.אכילת מנות קטנות יותר – אכילת מזון במנות קטנות יותר מקטינה את הסיכון לסבול מרפלוקס. מנות גדולות מחלישות את הסוגר הושטי התחתון. רופאים ממליצים לאכול 3-4 שעות לפני השינה כדי לתת זמן לחומצות הקיבה להירגע.

3.הימנעות מעישון סיגריות – מחקרים מראים כי מעשני סיגריות צפויים לסבול מרפלוקס. לכן, הימנעות מעישון היא דרך בר קיימא למנוע רפלוקס.

4.ירידה במשקל – הרבה אנשים שמנים סובלים מרפלוקס. מסת גוף גבוהה עלולה לגרום לחולשת הסוגר הושטי התחתון. אנשים עם עודף משקל צריכים להתאמץ ולרדת במשקל. השמנת יתר גם מביאה יחד איתה בעיות מורכבות רבות אחרות כגון קשיי נשימה.

5.תנוחת שינה – במהלך השינה, הראש צריך להיות במצב מוגבה כדי לתת קצת כוח כבידה ובכך להקטין את פעילות הרפלוקס. הדרך הטובה ביותר היא שינה על משטח מוגבה מעט, במקום על כריות.

6.נוגדי חומצות טבעיים – נוגדי חומצה טבעיים (Antacids) שימושיים לנטרול עודף חומצות בקיבה. הם משמשים גם כתרופות טבעיות עבור צרבת ומספקים הקלה בכל שימוש. יתר על כן, נוגדי חומצה יוצרים מעין חסימה בפתח הקיבה, המונעת את הרפלוקס.

7.מעכבי הפרשת חומצה – ישנה סברה כי תרופות מסוימות מפחיתות הפרשת חומצות בקיבה. עם זאת, כדי לקבל תרופות אלו יש צורך במרשם. בכל אופן נטילה של תרופות יכולה להוביל לייצור חומצה נמוך ובכך מובילות לעיכול לקוי. חלק מהתרופות האלה כוללות פמוטידין ורניטידין.

רפלוקס קשה

רפלוקס יכול להיות קשה, עם הרבה השלכות. מקרים קיצוניים של רפלוקס הם מסוכנים וקטלניים. סיבוכים מלווים מקרים של רפלוקס ארוך טווח ומתמשך.

דלקות הושט או אסופגיטיס – זוהי דלקת הנגרמת כתוצאה מנוכחות של יותר מדי חומצה בושט. זה מוביל לכיבים ודימום מהושט. כמו כן, הפרעה כרונית מובילה להיצרות של הושט.

סרטן הושט – רפלוקס ארוך טווח מוביל לסרטן בחלק מהמקרים. סרטן מתרחש כאשר תאים סרטניים מתחילים להיווצר על דרכי הושט. התאים נוצרים על החלק הפנימי של הושט, אשר לאחר מכן מתפשטים לאזורים סמוכים אחרים. זה יכול גם להתפשט לחלקים אחרים בגוף.

ישנם שני סוגים של סרטן הושט – אדנוקרצינומה וקרצינומת תאי קשקש. אדנוקרצינומה מתרחשת כאשר התאים מתחלפים בתאי קשקש. תאי הקשקש נמצאים על רירית הושט. החלפה זו מתרחשת כאשר הושט התחתון חשופה בעיקר לחומצות.

בצד השני, קרצינומה של תאי קשקש מתרחשת כאשר התאים תופסים חלק גדול מהושט. זה יוצר שכבה סרטנית של תאים.

סרטן הושט הוא מצב נדיר והוא מתרחש כאשר הרפלוקס מתמשך. אנדוסקופיה, ביופסיה ורנטגן בריום הן השיטות המקובלות לאבחון סרטן הושט.

כירורגיית הושט

חלק מחולי הרפלוקס, עשויים להזדקק לניתוח כדי להציל את המצב.

Nissen fundoplication – הוא ניתוח כירורגי סטנדרטי לטיפול ברפלוקס.  ניתוח זה מתבצע כאשר התרופות שנוסו לא צלחו.

בניתוח מתבצע שחזור השסתום הטבעי ע"י עיטוף החלק התחתון של הושט באמצעות החלק העליון של הקיבה. זה נעשה כדי למנוע רפלוקס עתידי, ולתקן בקע סרעפתי.

כאשר הניתוח מתבצע, חולים בבקע הסרעפתי זוכים להקלה מבחינה רפואית. כדי למנוע את חזרת הרפלוקס, הושט נסגרת ומונעת מהחומצות לעלות.

כמו כן, ניתוח זה מטפל בכל סיבוכים הקשורים לתרופות. אם המטופל סובל מהשפעות מזיקות של חומצה, הניתוח מתקן את ההשפעות הללו.

esophagogastric dissociation – זוהי אלטרנטיבה לניתוח. Nissen לילדים הסובלים מליקוי נוירולוגי. הוא זוכה להצלחה גבוהה ופחות סיבוכים. ילדים שמטופלים באמצעות ניתוחים זה אינם צפויים לחוות יותר רפלוקס חוזר.

עובדות על רפלוקס

כל אחד יכול לסבול מרפלוקס, למרות שהוא מופיע יותר בקרב קשישים מאשר אצל צעירים. במדינות מערביות, כ-10%-20% מהאוכלוסייה סובלת מרפלוקס.

בשורה התחתונה

מן העובדות עולה כי רפלוקס אינה בעיה מורכבת מאוד. הוא ניתן למניעה וניתן לטיפול. חולים הסובלים מהמחלה יכולים להתאושש במהירות אם הבעיה מזוהה מהר. במקרים חמורים ניתן גם לתקן באמצעות ניתוחים כירורגיים.

שינויים בסגנון החיים יכולים לעזור להקטין את הסיכוי לסבול מהבעיה. מי שחווה סימפטומים אפשריים לרפלוקס, כמו צרבת למשל, חייב להיבדק על ידי רופא ולשלול שמדובר ברפלוקס.