אכילה רגשית או אכילה חבלנית? מה ההבדל ואיך להתמודד!

מה ההבדל בין אכילה רגשית לאכילה חבלנית, איך הן משפיעות על הרגלי האכילה שלנו, איך להתמודד איתן ואפילו להפוך אכילה רגשית לדבר חיובי.

מודעה

מהי אכילה רגשית?

כולנו מכירים את המצבים האלו שאנחנו אוכלים מתוך מניעים רגשיים. חלקם טובים ומשמחים וחלקם מחסרים רגשיים, או כדי למלא צורך רגשי.

אכילה רגשית, כפי שאני רואה אותה, היא אכילה שאינה נובעת מרעב.

• ישנה אכילה של הנאה. כולנו מכירים את הנטייה לאכול כשכיף לנו, טעים לנו והאוכל מגרה אותנו. וזה ניכר בבילויים חברתיים, ארוחות משפחתיות ולרוב מול אוכל שמסב לנו הנאה ועונג.
• ישנה אכילה רגשית "קלאסית" או כפי שאנחנו מכירים אותה "מנחמת". אכילה שבאה למלא צורך רגשי מסוים. האכילה הזו באה לידי ביטוי כאשר אנחנו חווים חוסר רגשי ויש לנו ציפייה סמויה מהאוכל שימלא את הצורך או לחילופין שיסיט אותנו מאותו רגש ויצור לנו אלחוש או ניתוק מהרגש, ולו לכמה שניות.

המצבים הנפוצים שנחווה אכילה מסוג כזה הוא שונה מאדם לאדם, ונע בין מצבים של כעס, לחץ, מתח ועייפות, ועד לתחושת עצב, ריקנות, בדידות, אנרגיה ירודה וצורך בנחמה. במצבים האלו יש לנו צורך "להיטען אנרגטית" מהאוכל, ואני לא מדברת על "להיטען קלורית" אלא "להיטען מנטלית". יש לנו צורך שאותו אקט של אכילה, עצם הטעם, העונג מהאוכל או תחושת המלאות בבטן יצרו לנו נחת ושלווה.

בפועל, לרוב לא נחווה את אותה תחושת נחמה שציפינו לה. אם כן, זה יהיה לרוב לפרק זמן קצוב בלבד, ולרוב יהיה מלווה בתחושת חרטה. רוב הסיכויים שנחזור על אותה אכילה גם בפעמים הבאות כי קל לנו להישאב לעונג בעיקר כאשר זה יוצר סיפוק מיידי.

מהי למעשה אכילה חבלנית?

אכילה חבלנית, ע"פ תפיסתי, מתארת מצב שבה אנחנו מחבלים לעצמינו דרך אלמנט האכילה.

נוכל לזהות בקלות אכילה חבלנית במצבים שאנחנו לא עומדים בציפיות שלנו מעצמנו בכל הנוגע להקפדה על תפריט תזונה, עמידה בהנחיות כאלו ואחרות הקשורות למשקל, תזונה וכושר.

כחלק ממנגנון חשיבה של שחור ולבן – למשל "אם אנחנו לא בדיוק בתפריט, אז זה כבר לא משנה", ולכן תהיה לנו נטייה להרוס לגמרי כדי להתחיל הכל מחדש. זהו דפוס קלאסי של פרפקציוניזם המתבטא באוכל.

אם אתם מזדהים עם האמירות הבאות – יתכן שאתם נוטים לאמץ דפוסים של אכילה חבלנית:

• "גם ככה חרגתי מהתפריט אז אני אהרוס היום ומחר אתחיל דיאטה."
• "פספסתי אימון היום אז מותר לאכול שטויות."
• "גם ככה לא ירדתי במשקל, משמע הדיאטה לא עובדת, כדאי שאוכל מה שבא לי."
• "איך יכול להיות שלא ירדתי במשקל אחרי כל ההשקעה? עכשיו דווקא אני אוכל את כל המקרר."
• "לא דייקתי את התפריט, הלכה הדיאטה!"
• "אכלתי יותר מדי… אז אמשיך גם ככה לאכול עוד כי זה לא משנה כבר."

אכילה חבלנית אומרת את הדבר הבא: " אם אני לא בדיוק כפי שצריך, אין בערך, אז עדיף לשבור את הכלים ולהתחיל הכל מהתחלה". האכילה החבלנית באה למעשה להרוס את אותו הניסיון שלנו להצליח, במודע או לא במודע. היא תיצור כדורי שלג של אכילה אחר אכילה, שלרוב יסתיימו בחרטה, ייסורים, הלקאות עצמיות ויחלישו לנו את תחושת המסוגלות.

איך מתמודדים?

האכילה החבלנית מעידה על איזושהי ציפייה לעמוד באופן מאוד מדויק בתפריט או תכנית תזונה ולא מאפשרת לנו לטעות או לחרוג. כבכל הסתגלות לדבר חדש – בין אם מדובר בתכנית פעולה חדשה, עבודה חדשה, זוגיות חדשה, דירה חדשה או פרויקט חדש, עלינו לאפשר לעצמנו ללמוד את השטח, או במקרה הזה ללמוד את עצמינו.

עלינו להכיר את הצרכים שלנו (למשל מה אנחנו מאוד אוהבים ולא רוצים לוותר עליו בתפריט), את הלוז שלנו, את הקשיים שלנו, את היכולות שלנו ואת המגבלות שלנו – ומשם ללמוד מטעויות ולתקן. אם נאפשר לעצמנו להבין מתוך התבוננות ולא מתוך שיפוטיות, נוכל ללמוד ולתקן מהר ולא יהיה לנו את הצורך להרוס ולחבל כאשר אנו סוטים מן הדרך.

כאשר אנחנו מתקנים, אנחנו למעשה מטמיעים את השינוי בהרגלים שלנו, ובכך לומדים לפעול אחרת בפעם הבאה. בדרך זו אנו מתקרבים לעמידה יותר מדויקת בתכנית התזונה שלנו.

לדוגמה: בארוחת הערב במסעדה, זיהינו שאכלנו כמות גדולה מדי והגענו למצב של "התפוצצות". המחשבה הראשונה שתעלה: "אוי איזו טעות! למה היינו צריכים לסיים הכל? הלכה הדיאטה! אם היא נהרסה אז נהרוס הכל ונאכל גם קינוח..".

במצב כזה אפשר להסתכל על הסיטואציה ולחשוב מה הייתה הטעות? יתכן שהטעות הייתה שהגענו רעבים מדי למסעדה, וכידוע כאשר אנחנו מורעבים אנחנו נוטים לאכול מהר יותר וכמות גדולה יותר. תיקון התיקון יכול להיות תוספת של ארוחת ביניים כשעתיים לפני המסעדה. תיקון נוסף יכול להיות לחלוק את המנה בפעם הבאה.

כאשר אנחנו נאפשר לנו לטעות וללמוד מטעויות – לא יהיה מקום לצורך הרסני.

אכילה רגשית יכולה להיות חיובית כל עוד בחרנו בה והיא לא ברירת מחדל מתוך חולשה. כל עוד נבחר בה, נבחר מה לאכול, כמה לאכול ובסיומה נחווה סיפוק ולא חרטה.

אכילה חבלנית לעומת זאת, היא אכילה שלרוב תגרור אחריה חוויה שלילית של חרטה, התייסרות, האשמות עצמיות והיא תחליש אותנו.

בואו נלמד לזהות מאיפה אנחנו פועלים ובמקום לשפוט ולהרוס לעצמינו, נלמד לתקן ולהתקדם לעבר המטרה ❤️.

אביה בן אליאב היא דיאטנית קלינית, מאמנת כושר ומנחה סדנאות. לאתר של אביה. מייל: [email protected].