קטרקט היא מחלת עיניים נפוצה המתבטאת בעכירות של העדשה הטבעית של העין, אשר נמצאת מאחורי הקשתית והאישון. קטרקט הוא הגורם הנפוץ ביותר לאובדן ראייה אצל אנשים מעל גיל 40, והוא הגורם העיקרי לעיוורון בעולם. למעשה, יש יותר מקרים של קטרקט בעולם מאשר גלאוקומה, ניוון מקולרי ורטינופתיה סוכרתית ביחד.
אגוגו-מגזין בריאות | Agogo | פורסם 21/9/16
כיום, קטרקט משפיע על רבים מהאוכלוסייה. 22 מיליון אמריקאים בגילאי 40 ומעלה סובלים מהמחלה. בישראל מתבצעים מעל 50 אלף ניתוחי קטרקט בשנה.
סוגי קטרקט כוללים:
- קטרקט סאב-קפסולרי: מתרחש בחלק האחורי של העדשה. אנשים עם סוכרת או כאלה הנוטלים מינונים גבוהים של תרופות סטרואידיות נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח קטרקט מסוג זה.
- קטרקט גרעיני: מתרחש בעומק האזור המרכזי (הגרעין) של העדשה. קטרקט גרעיני בדרך כלל קשור להזדקנות.
- קטרקט קורטיקלי: מאופיין בעכירות לבנה, דמוית טריז שמתחילה בפריפריה של העדשה ועוברת למרכז בהדרגה. סוג זה של קטרקט מתרחש בקליפת העדשה, המהווה את החלק של העדשה המקיף את הגרעין המרכזי.
סימפטומים וסימני קטרקט
קטרקט מתחיל בקטן, ובהתחלה יש לו השפעה מעטה על הראיה. ניתן להבחין כי הראיה מטושטשת מעט, כמו להסתכל דרך פיסת זכוכית או התבוננות בציור אימפרסיוניסטי. קטרקט עשוי לגרום לאור מהשמש או ממנורה, להראות בהיר מדי או בולט. או שתשימו לב כי בעת נהיגה בלילה הפנסים המתקרבים נראים בוהקים יותר מבעבר. צבעים עשויים שלא להראות בהירים כמו בעבר.
סוג הקטרקט שיש לכם, ישפיע בדיוק על אילו תסמינים תחוו, וכמה מוקדם הם יתרחשו. כאשר קטרקט גרעיני מתפתח בהתחלה, זה יכול להביא לשיפור זמני בראייה לקרוב, תופעה שנקראת "second sight". למרבה הצער, השיפור בראיה הוא קצר מועד, וייעלם ככל שהקטרקט יחמיר. מהצד השני, קטרקט סאב-קפסולרי, יכול שלא ליצור כל סימפטומים עד שהוא ממש התפתח. אם אתם חושבים שיש לכם קטרקט, גשו לרופא העיניים כדי לבצע בדיקה ולדעת בוודאות.
מה גורם לקטרקט?
העדשה בתוך העין עובדת ממש כמו עדשת מצלמה, ממקדת אור על הרשתית עבור ראיה ברורה. היא גם מתאימה את המיקוד של העין, ומאפשרת לנו לראות דברים בבירור הן מקרוב והן מרחוק.
העדשה מורכבת בעיקר ממים וחלבונים. החלבון מסודר בצורה מדויקת, ששומרת על העדשה נקייה ומאפשרת מעבר אור דרכו. אבל ככל שאנו מתבגרים, חלק מהחלבון עשוי להפוך לגוש ולהתחיל ליצור עננה על שטח קטן של העדשה. זהו קטרקט, עם הזמן, הוא יכול לגדול וליצור "ענן" גדול יותר על העדשה, מה שמקשה על הראיה.
איש אינו יודע בוודאות מדוע העדשה של העין משתנה ככל שאנו מתבגרים, ויוצרת קטרקט. אבל חוקרים ברחבי העולם זיהו גורמים שעשויים לגרום לקטרקט או הקשורים בהתפתחות קטרקט. מלבד גיל מתקדם, גורמי סיכון לקטרקט כוללים:
- קרינה אולטרה סגולה מאור שמש ומקורות אחרים
- סוכרת
- יתר לחץ דם
- השמנה
- עישון
- שימוש ממושך בתרופות סטרואידיות
- תרופות סטטינים המשמשות להפחתת כולסטרול
- פציעה או דלקת עיניים קודמת
- ניתוח עיניים קודם
- טיפול בתחליפי הורמונים
- צריכת אלכוהול משמעותית
- קוצר ראיה גבוה
- היסטוריה משפחתית
אחת התאוריות על היווצרות הקטרקט הצוברת תאוצה, היא כי סוגי קטרקט רבים נגרמים על ידי שינוי חמצוני בעדשה האנושית. זו נתמכת על ידי מחקרים המראים כי תזונה עשירה בפירות וירקות המכילים הרבה נוגדי חמצון, עשויה לסייע במניעת סוגים מסוימים של קטרקט.
ראו: 20 מזונות הכי עשירים בנוגדי חמצון
מניעת קטרקט
אמנם יש מחלוקת רבתית בשאלה האם ניתן למנוע קטרקט, אך מספר מחקרים מראים כי חומרים מזינים מסוימים ותוספי תזונה עשויים להפחית את הסיכון לקטרקט. מחקר אחד שעסק בבריאות האישה, לאורך 10 שנים, מצא כי צריכת מזונות בעלי תכולה גבוהה של ויטמין E והקרוטנואידים לוטאין וזאקסנטין ממזון ותוספים, היו קשורים בירידה משמעותית לסיכון של קטרקט.
מקורות תזונתיים טובים לויטמין E כוללים גרעיני חמניות, שקדים ותרד. מקורות טובים ל- לוטאין וזאקסנטין כוללים תרד, כרוב, וירקות ירוקים ועליים אחרים.
מחקרים אחרים הראו כי ויטמינים נוגדי חמצון כמו ויטמין C ומזונות המכילים חומצות שומן אומגה 3 עשויים להפחית את הסיכון לקטרקט. צעד נוסף שניתן לנקוט כדי להפחית את הסיכון שלכם לקטרקט הוא להרכיב משקפי שמש מגנים, אשר חוסמים 100 אחוז מקרני ה-UV של השמש כאשר אתם בחוץ.
קטרקט והתזונה שלנו:
האם לאכול פחות בשר מפחית את הסיכון לקטרקט?
שאלה מעניינת זו עשתה הרבה רעש ציבורי, מאז שחוקרים באוניברסיטת אוקספורד פרסמו מחקר במרץ 2011, אשר השווה שכיחות הקטרקט עם צריכה תזונתית.
האם אכילה של יותר ירקות טריים ופחות בשר עוזרת בעיכוב התפתחות קטרקט? המחקר, כפי שדווח ב- בכתב העת האמריקאי לתזונה קלינית, בדק את הסקרים התזונתיים שמולאו על ידי 27,670 אנשים לא-סוכרתיים באמצעות דיווח עצמי בגילאי 40 ומעלה, וניטר את התיקים הרפואיים שלהם כדי לראות אם ומתי קטרקט מתפתח.
קשרים חזקים נמצאו בין סיכון לקטרקט וסוג התזונה. הסיכון היה הגבוה ביותר עבור אנשים הצורכים הרבה בשר (שאוכלים יותר מ-100 גרם בשר ליום), והוא ירד מקבוצה אחת לאחרת, לפי הסדר הבא: אוכלי בשר מתונים, אוכלי מעט בשר, אוכלי דגים (אנשים שאוכלים דגים אבל לא בשר מסוג אחר), צמחוני וטבעוני. למעשה, הסיכון עבור טבעונים היה בערך 40 אחוז נמוך יותר מאשר עבור אנשים הצורכים הרבה בשר.
האם זה אומר שצריך להפסיק לאכול בשר? אולי. המחקר אינו עונה על כל שאלה. אולי הסיבה לסיכון הנמוך יותר היא שאם אתם אוכלים פחות בשר, אתם כנראה אוכלים יותר ירקות. ואולי ירקות אלו מספקים חומרים מזינים המפחיתים את הסיכון לקטרקט.
כמו כן, צמחונים וטבעונים נוטים לנהל אורח חיים בריא, ולהימנע ממאיצי הסיכון לקטרקט כמו עישון, חשיפה מוגזמת לשמש וסוכרת. זה אולי נכון שקטרקט הוא בלתי נמנע אם חיים מספיק זמן, אבל לחיות בריא יכול לעכב את התפתחותו למשך זמן רב.
טיפול בקטרקט
כאשר הסימפטומים מתחילים להופיע, ייתכן שתוכלו לשפר את הראייה למשך זמן מה באמצעות משקפיים חדשים, משקפיים בי-פוקאליות חזקות, הגדלה, תאורה מתאימה או עזרים חזותיים אחרים. יש לשקול את האפשרות לניתוח כאשר הקטרקט התקדם מספיק כדי לפגוע ברצינות בראייה, ומשפיע על חיי היומיום.
אנשים רבים מחשיבים ראייה ירודה כעובדה בלתי נמנעת של הזדקנות, אך ניתוח קטרקט הוא הליך פשוט, ללא כאבים יחסית, כדי להחזיר את הראייה. הניתוח הוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים מאוד, למעשה, הוא ניתוח המבוצע בתדירות הגבוהה ביותר בעולם עם מיליונים שעוברים את הניתוח בכל שנה, על פי PBA. בקרב 9 מתוך 10 אנשים שעברו ניתוח לקטרקט הראיה חזרה להיות טובה מאוד, איפשהו בטווח של 20/20 ו-20/40.
במהלך הניתוח, המנתח יסיר את העדשה המכוסה בקטרקט, וברוב המקרים יחליפה בעדשה תוך-עינית נקייה, מפלסטיק (IOL). מפתחים עדשות תוך-עיניות חדשות כל הזמן על מנת להפוך את הניתוח לפחות מסובך עבור מנתחים, ואת העדשות ליותר מועילות עבור החולים.
עדשות תוך-עיניות-לתיקון פרסביופיה הן בעלות פוטנציאל לעזור לראות לכל המרחקים, לא רק לאחד. סוג חדש נוסף של עדשות תוך-עיניות, חוסם את קרני האור האולטרה סגול וכחול, אשר המחקר מצביע שעלול לגרום נזק לרשתית.
כמו כן, גברים צריכים להיות מודעים לכך שתרופות מסוימות לערמונית (פרוסטטה) יכולות לגרום לתסמונת קשתית רפויה תוך-ניתוחית במהלך ניתוח לקטרקט.
