הדברים שהכי מקשים עלינו להתמיד בתכנית תזונה היא הנטיה שלנו לרצות את מה ש"אסור".
זה מחזיק כמה ימים ואז המיינד שלנו "חייב" לטעום את זה כי הוא ממש מתגעגע לטעם הזה שנשכח מפינו.
לאחר שטעמנו ונהננו אנחנו חווים תחושת חרטה, אשמה וייסורים, כי למעשה זה לא היה חלק מהתכנית תזונה שלנו וזה כנראה יתבטא בתוצאות.
הבעיה מתחילה כשאנחנו מתחילים לתת יותר מדי כח ומשמעות לנפילות האלו וזה יוצר כדור שלג גדול שמסתיים באכילה של "כל מה שאסור ויהרוס את הדיאטה" כי מחר כנראה נתחיל שוב… ברוכים הבאים לדפוס החבלני שלנו.
כל חריגה גוררת אחריה רצף של חריגות, שחלקם אפילו יזומות במטרה להרוס כדי להתחיל מחדש כדי שהפעם זה יהיה מושלם! אחרי כל כדור שלג כזה של אכילה מוגזמת, אנחנו מרגישים רע פיזית ומנטלית, מרגישים שאנחנו רחוקים מלהיות נאמנים אלינו ולמטרות שלנו וזה מחליש אותנו.
הניסיון הבא לחזור לתכנית התזונה שלנו יהיה לרוב עם פחות אמונה, פחות מוטיבציה, יותר תסכול ויותר סקפטיות. מפעם לפעם החריגה הבאה תהיה יותר ויותר מוקדמת.. עד שנישבר!
הנפילות הן לא הבעיה, הרי כולנו בני אדם. ההתייחסות שלנו לנפילות – זו הבעיה. לוקח לנו ולגופנו זמן להסתגל לשינויים בין אם זה יצירת ההרגלים ובין אם זה בהיבט הפסיכולוגי – ומשום מה אנחנו נוטים להתעלם מזה כשמדובר בתהליכי דיאטה או שינוי אורח חיים.
שימו לב שבמישורים אחרים בחיים אנחנו נוטים להיות יותר רכים עם עצמנו בהסתגלות לשינויים. למשל כאשר מתחילים עבודה חדשה ויש טעויות של מתחילים, אנחנו לא פורשים מיד מהתפקיד ומחפשים מקום עבודה חדש. כשאנחנו לומדים מקצוע חדש גם שם יש טעויות של מתלמדים. במערכות יחסים יש טעויות שאנחנו עושים, ולא נמהר לקום ולהיפרד מבני הזוג או לשבור את הכלים על טעות שעשינו.
בחדר הכושר אנחנו לא תמיד מדוייקים בתרגילים, בדופק, בטכניקה ובתדירות שאנו יודעים שהם האופטימלים ובכל זאת כח ההתמדה משחק תפקיד חשוב בלי להיות בגישת "שחור לבן".
אבל בדיאטות, משום מה זה כן כך – "שחור או לבן". אנחנו נוטים לצפות מעצמנו להיות מושלמים, אנחנו מתעלמים מהעובדה הקטנה שיש תקופת הסתגלות והתאקלמות לשינוי – בין אם זה יצירת ההרגלים, בין אם זה צרכי הגוף הפיזיולוגים שמתשנים עם הזמן (רעב, שובע, חשקים, צורך בפחמימות שיורד), המודעות שלנו עולה לאורך הזמן והיכולת שלנו לומר לא לפיתויים גם היא מתחזקת. כל אלו הם כמו שרירים שמתחזקים וצריך להתאמן עליהם!
הדרך הנכונה לעשות שינוי באורח החיים, בעיקר כשמודבר בשינוי שנרצה שישמר לאורך זמן ולא משהו זמני, היא להבין מראש שיש מקום לטעויות. להבין שנפילות וחריגות הן חלק מהמשחק, פיתויים גם יהיו ויתכן שיהיו רגעים פחות מוצלחים. למה ? כי אנחנו אנושיים וזה חלק מהעניין.
אז איך מצליחים למרות הקושי? טוב ששאלתם!
אחרי כל חריגה המטרה היא לקום ולהמשיך. להמשיך ללא שובל של כדורי שלג, ללא התנהגות מפצה או ללא המשך של הבולמוס. אלא פשוט להמשיך כאילו לא היתה כל נפילה. החזרה לשגרה יוצרת לנו מסגרת.
לאחר כל חריגה – כדאי לעשות הפקת לקחים כדי ללמוד ממנה.
מה גרם לטעות הזו לקרות? האם ארוחת ביניים שהיינו אוכלים לפני הייתה יכולה למנוע את חתיכת העוגה בעבודה?
האם אכילה איטית יותר ושתיית מים היתה יכולה למנוע ממני לאכול כמות כה גדולה ולהרגיש מלא מדי? ובעיקר להפנים את התיקונים לפעמים הבאות. המשך ללא הפקת לקחים לא יניבו תוצאות!
עם הזמן כמות החריגות תרד, נדע לעשות התאמות מתוך למידה של עצמנו, גופנו והתהליך.
תדירות הנפילות תופחת והעוצמה שלהן תרד. אם נבין מראש שנוכל להגיע לתוצאות עם הנפילות האלו – יהיה לנו קל יותר לקבל אותן שם ולא נתרגש מהן.
בהצלחה לכולם!
אביה בן אליאב היא דיאטנית קלינית, מאמנת כושר ומנחה סדנאות. לאתר של אביה.
- מייל: [email protected]
