האם באמת כדאי להשתמש בשמן קוקוס?

בשנים האחרונות עלתה קרנו של שמן הקוקוס כמוצר "בריא" בשוק התזונה והבריאות. רבים רואים בו חלופה מושלמת לשמנים אחרים ומתייחסים אליו כאל מזון-על המסוגל לתרום לירידה במשקל, לשיפור בריאות הלב, ואף לעיכוב מחלות נוירודגנרטיביות. אך האם מיתוס זה נשען על עובדות מדעיות, או שמדובר במגמה שמקורה בפרשנות לא מדויקת של מחקרים וחצאי אמיתות?

במאמר זה נסקור מחקרים וסקירות מדעיות עדכניות, ונבחן האם כדאי באמת להכניס את שמן הקוקוס לתפריט התזונה שלנו, או שמא עדיף להישען על שמנים בלתי רוויים ממקור צמחי.

מה מיוחד בשמן קוקוס?

שמן קוקוס מורכב בכ-90% מחומצות שומן רוויות, כאשר העיקרית שבהן היא חומצה לאורית (C12:0). אף על פי שחומצה לאורית נחשבת מבחינה כימית כחומצת שומן בינונית שרשרת (MCFA), בפועל היא מתנהגת מבחינה מטבולית יותר כחומצת שומן ארוכת שרשרת. רק חלק קטן ממנה נספג ישירות אל הכבד דרך וריד הפורטל, בעוד חלקה הגדול נספג בצורה דומה לשומנים ארוכי שרשרת.

עובדה זו חשובה משום שחלק מהטענות לזכות שמן הקוקוס מבוססות על מחקרים בחומצות בינוניות שרשרת טהורות (כגון C8 ו-C10), שאינן מהוות את עיקר תכולת שמן הקוקוס. מכאן, מחקרים על MCT טהורים אינם ניתנים בהכרח להשלכה ישירה על שמן קוקוס.

השפעה על פרופיל השומנים בדם

מספר סקירות ומטה-אנליזות של מחקרים התערבותיים באדם מצאו כי בהשוואה לשמנים בלתי רוויים (כגון שמן זית או שמן קנולה), שמן הקוקוס מעלה את רמות ה-LDL ("הכולסטרול הרע") והכולסטרול הכללי [Wallace 2018], [Neelakantan et al. 2020], [Spiazzi et al. 2023].

על אף העלייה ב-HDL ("הכולסטרול הטוב"), אין הוכחה חד משמעית כי עלייה ב-HDL בפני עצמה מפחיתה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. מחקרים קליניים שניסו להעלות HDL באופן תרופתי לא הצליחו להפחית אירועים קרדיווסקולריים.

במטה-אנליזות ובסקירות שונות נמצא כי צריכת שמן קוקוס מעלה את ה-LDL בממוצע בכ-10-12 מ"ג/ד"ל ביחס לשמנים בלתי רוויים, מה שמשמעותי מבחינת סיכון למחלות לב. לכן, על אף ששמן קוקוס עשוי להיות מעט פחות "רע" מחמאה, הוא עדיין פחות טוב משמנים צמחיים בלתי רוויים מבחינת הסיכון הקרדיווסקולרי [Jayawardena et al. 2021], [Teng et al. 2020], [Eyres et al. 2016].

השפעה על משקל הגוף ובריאות מטבולית

טענה נפוצה היא ששמן קוקוס מסייע בירידה במשקל בזכות חומצות השומן הבינוניות שרשרת. אולם, מאחר ושמן קוקוס מכיל ברובו חומצה לאורית המתנהגת בדומה לחומצות ארוכות שרשרת, התוצאות אינן דומות למחקרים שנעשו על MCT טהורים.

מרבית המחקרים אינם מוצאים יתרון משמעותי בשמן קוקוס בהפחתת משקל או בשיפור רגישות לאינסולין לעומת שמנים בלתי רוויים אחרים. גם בתחום השליטה ברמת הסוכר בדם או צמצום תהליכים דלקתיים, לא זוהו יתרונות ברורים לטובת שמן קוקוס.

השפעות אחרות: עור, שיער, ובריאות הפה

חלק מהמחקרים תומכים בשימוש חיצוני בשמן קוקוס למניעת יובש בשיער או להפחתת דלקת עור אטופית. כמו כן, "גרגור שמן" (Oil Pulling) עם שמן קוקוס עשוי לסייע בהפחתת רובד חיידקי בחלל הפה. עם זאת, מדובר בשימושים חיצוניים וטיפולים נקודתיים, ולא בצריכה תזונתית. הראיות בתחומים אלה מוגבלות ודורשות מחקר נוסף.

הקשר לדיאטות מסורתיות ותרבויות שונות

יש הטוענים כי באזורים טרופיים, בהם מתבססת התזונה המסורתית על קוקוס, נצפו שיעורי מחלות לב נמוכים יותר. אולם, בקהילות אלה צורכים קוקוס בצורתו הטבעית (בשר קוקוס, חלב קוקוס) לצד תפריט עשיר בדגים, פירות, ירקות ומעט מזון מעובד. קשה לבודד את השפעת הקוקוס בתזונה עשירה במזונות מלאים ובריאה יותר באופן כללי, מאשר בתזונה מערבית עתירת סוכר ומעובדים.

סיכום ומסקנות

על אף הפופולריות שלו, הספרות המדעית אינה תומכת בטענה ששמן קוקוס הוא שמן "בריא יותר" ללב לעומת שמנים צמחיים בלתי רוויים. מרבית המחקרים מצביעים על עלייה ב-LDL וכולסטרול כללי כתוצאה מצריכת שמן קוקוס, ללא יתרונות משכנעים בהשוואה לשמנים בלתי רוויים. העלייה ב-HDL אינה מעידה בהכרח על הפחתת סיכון.

בשורה התחתונה, אמנם אין צורך להחרים לחלוטין את שמן הקוקוס, אך מוטב לא להסתמך עליו כמקור השומן העיקרי, אלא לגוון ולתת עדיפות לשמנים בלתי רוויים (כמו שמן זית כתית מעולה) ולתזונה עשירה בפירות, ירקות, קטניות ודגנים מלאים.