פוליפים במעי הגס – גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

פוליפים במעי הגס – גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

סרטן המעי הגס הוא הגורם המוביל השלישי למוות הקשור לסרטן בארצות הברית, (1) והוא הסרטן השני בשכיחותו בישראל. ישנה חשיבות גדולה בזיהוי פוליפים במעי, מאחר ואחד הגורמים למניעת סרטן המעי הגס הוא איתור הפוליפים הטרום-סרטניים והסרתם.

הצטרפו לווצאפ של אגוגו!

ותקבלו עדכונים ישירות לנייד.

לחצו להצטרפות
מודעה

פוליפים המעיים נפוצים מאוד, והם משפיעים על כ-1 מתוך 4 אנשים. (2) לכן חיוני להבין מהם פוליפים במעיים, ומה לעשות לגביהם.

מהם פוליפים של המעיים?

פוליפים במעיים, הידועים גם כפוליפים במעי הגס, הם גידולים קטנים הנמצאים על בטנה הפנימי של המעי הגס או החלחולת (רקטום). גודלם נע ממספר מילימטרים עד 10 ס"מ. (3) לאנשים מסוימים יכול להיות רק פוליפ אחד בעוד שלאחרים יהיה כמה פוליפים.

איך הם נראים?

למראית עין, חלק מהם נראים כמו גבשושית, אחרים נראים כמו יבלת או פטריה בעוד אחרים הם אשכול של בליטות זעירות, כפי שמוסבר להלן. (4)

  • פוליפים פוליפוידים נראים כמו פטריה המחוברת לרירית המעי הגס על ידי גבעול עורי דק.
  • פוליפים נייחים מחוברים לבטנה על ידי בסיס רחב ואין להם גבעול עורי.
  • פוליפים שטוחים הם פוליפים בצורה שטוחה. הם פחות נפוצים ומאתגר יותר לזהות אותם מאחר והם אינם בולטים כמו פוליפים פוליפוידים או נייחים.

מה גורם להם?

פוליפים במעיים מתהווים כאשר יש שגשוג חריג של תאים ברירית המעי הגס. שינוי זה יכול להתרחש על ידי מוטציה בגנים, שגורמת להתפתחות יתר של תאים, שלאחריה נוצר הפוליפ.

בנסיבות רגילות, תאים צעירים על רירית המעי הגס וחלקי גוף אחרים מתחלקים, מגיעים להתפתחות מלאה ואז מתים באופן מתוכנן. במקרה ויש מוטציה גנטית כמו פוליפים במעיים, התאים מתחלקים בקצב מהיר מדי, לא מגיעים להתפתחות מלאה ולא מתים כמתוכנן. התוצאה היא הצטברות לא תקינה של תאים שלא התפתחו דיים, היוצרת בליטות מבטנת המעי הגס. (5)

סוגי הפוליפים במעי הגס

ישנם סוגים שונים של פוליפים במעי הגס, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים מבחינת גודל, מיקום וצורה. הם מחולקים לשתי קטגוריות עיקריות, פוליפים היפרפלסטיים ופוליפים אדנומטיים.

פוליפים היפרפלסטיים

כמעט 90% מהפוליפים במעי הגס הם פוליפים היפרפלסטיים והם בדרך כלל לא מזיקים. (6) בדרך כלל הם נעים בין 1 ל 5 מ"מ והם נפוצים יותר במעי הגס השמאלי, במיוחד ברקטום. (7)

פוליפים אדנומטיים

פוליפים אדנומטיים נראים שונים מפוליפים היפרפלסטיים והדבר תלוי בהתפתחותם. יש להם ארבעה דפוסי התפתחות עיקריים.

לא כל הפוליפים האדנומטיים מזיקים, אבל כמה מהם מתפתחים לסרטן במעי הגס. ככלל, ככל שהאדנומה גדולה יותר, כך גדל הסיכוי שהיא תהפוך לסרטן. כמו כן, אם הפוליפים הם יותר משלושה פוליפים, הפוטנציאל הממאיר גדל. (8)

איך פוליפים במעיים קשורים לסרטן המעי הגס?

ברוב המקרים, פוליפים הם גידולים לא סרטניים שאינם מזיקים. עם זאת, לאורך הזמן פוליפים אדנומטיים עלולים לשאת סיכון קטן (פחות מ 1%) להיות ממאירים. למעשה, רוב מקרי סרטן המעי הגס מתפתחים מפוליפים, אבל זה לא תמיד אומר שאם למישהו יש פוליפ אדנומטי, הם יחלו בסרטן. אז, מה גורם לפוליפ להפוך משפיר לממאיר?

מודעה

זה לוקח שנים רבות (בערך עשר שנים) עבור פוליפים להתפתח לסרטן, אשר עלול להיות קטלני כאשר הוא נמצא בשלבים מאוחרים. (9)

בתחילה, כאשר התאים הם רק פוליפ, הם מוגבלים לרירית המעי הגס. כאשר המוטציה הגנטית מתרחשת, התאים מפתחים את היכולת לפלוש לשכבות העמוקות יותר עד לדופן המעי הגס. הם יכולים אפילו להתנתק מן המעי הגס ולהצטרף למערכת הלימפה ולשלוח גרורות לחלקי גוף אחרים. עם זאת, הדבר קורה כאשר הסרטן אינו מזוהה ומטופל בהקדם.

לכן ישנה חשיבות רבה לאבחון וטיפול בפוליפים של המעיים. (10) לאחר הסרת הפוליפים, האדם הנגוע יזדקק לבדיקות מעקב כדי לאתר כל התפתחות נוספת של פוליפים (הם חוזרים על עצמם) או סימנים לסרטן המעי הגס.

מי נמצא בסיכון גבוה יותר לפוליפים במעיים?

כל אחד יכול לפתח פוליפים במעי, אך גורמים מסוימים מגדילים את הסבירות. הם שכיחים יותר בקרב גברים מאשר נשים והם נפוצים ביותר באנשים מעל גיל 60. גורמים נוספים הם: (11)

  • עודף משקל
  • שימוש בטבק
  • מחלות כרוניות כגון סוכרת בלתי מבוקרת, מחלות מעי דלקתיות ומחלת קרוהן
  • היסטוריה אישית או משפחתית של פוליפים או סרטן המעי הגס
  • חוסר פעילות גופנית
  • שימוש כבד באלכוהול
  • הפרעות תורשתיות כגון תסמונת לינץ', תסמונת הגנן, פוליפוזיס משפחתי (FAP)
  • תזונה עשירה בשומנים ודלה בסיבים

סימנים ותסמינים של פוליפים במעיים

רוב האנשים אינם חווים סימנים של פוליפים במעי, ולכן הם מתגלים לעתים קרובות במהלך בדיקות שגרתיות ובדיקות לסרטן המעי הגס. עם זאת, פוליפים גדולים יותר עלולים לגרום (12):

  • כאב בטן אשר נגרם בדרך כלל על ידי פוליפ גדול החוסם את המעיים
  • דימום רקטלי (דם בצואה)
  • צואה שחורה (מלנה)
  • שינוי בהרגלי תנועות המעיים – שלשולים או עצירות הנמשכים יותר משבוע
  • צואה רירית
  • סחרחורת, עור חיוור, עייפות וקוצר נשימה במידה ואין מספיק המוגלובין עקב דימום מהפוליפים

אבחון פוליפים במעי הגס

רוב הפוליפים במעיים מאובחנים באמצעות קולונוסקופיה, הליך המזהה שינויים בכל חלקי המעי הגס והרקטום.

מודעה

הרופא משתמש בקולונוסקופ, צינור עם מצלמה ואור המחובר אליו. המצלמה הזעירה שולחת תמונות למוניטור חיצוני, המאפשר לרופא לראות את המעי הגס ולקבל דגימות רקמות לבדיקה.

כדי להתכונן לקולונוסקופיה, המעי הגס צריך להיות מרוקן, מאחר וכל שאריות בתוכו עלולות להסתיר את הראות במהלך הבחינה. (13) כמה מהדרכים לריקון המעיים כוללים:

  • דיאטה מיוחדת ללא מוצקים יום לפני הבדיקה. שתו מים, תה או קפה, מרק ומשקאות קלים. יש להימנע ממשקאות בצבע אדום מאחר והם יכולים להיות מבולבלים בדם.
  • משלשל נלקח בלילה לפני הקולונוסקופיה ובבוקר.
  • ערכת חוקן ללא מרשם שניתן להשתמש בה כמה שעות לפני ההליך. עם זאת, חוקן הוא שימושי רק לריקון החלק התחתון של המעי הגס. הכי טוב כאשר עוברים סיגמואידוסקופיה.

אם פוליפים נמצאים, הרופא יכול להסיר אותם במהלך קולונוסקופיה.

CT קולונוגרפיה – בדיקה פחות פולשנית המשתמשת בקרינה במינון נמוך כדי להציג את החלקים הפנימיים של המעי הגס. בדיוק כמו צילום רנטגן, תמונות נוצרות עבור הרופא לבדיקתו. הליך טיהור המעי הגס זהה לזה של קולונוסקופיה. החיסרון עם קולונוגרפיה CT הוא שאם נמצא פוליפ, קולונוסקופיה צריכה להיעשות להסרה.

דימות תהודה מגנטית (MRI) גם מציג תמונות של המעי הגס והרקטום אך הוא טוב יותר מאשר קולונוגרפיה CT משום שהוא אינו משתמש בקרינה. בעיה נפוצה עם MRI וקולונוגרפיה CT היא שהם יכולים גם לפספס פוליפים בפחות מסנטימטר אחד בגודל.

זיגמואידוסקופיה בדיוק כמו קולונוסקופיה משתמשת בצינור גמיש דק עם מצלמה כדי להמחיש את בטנת המעי הגס. ההבדל הוא כי זיגמואידוסקופיה מכסה רק את החלק התחתון של המעי הגס ואת הרקטום.

חוקן בריום – שיטה מסורתית לאבחון פוליפים, הכרוכה במילוי המעי הגס בבריום, ואז צילומי רנטגן מרובים נלקחים בזוויות שונות.

בדיקת דם צואה – חשוב לבדוק דם בצואה כדי להעריך את הדנ"א בצואה. אם בדיקת הצואה חיובית, קולונוסקופיה נדרשת.

טיפול בפוליפים במעי הגס

מודעה

פוליפים במעי הגס מוסרים, בין אם הם גורמים לתסמינים או לא.הדבר עוזר להפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס. (14)

1.טיפול רפואי

פוליפקטומיה

הטיפול הנפוץ ביותר הוא הסרת הפוליפים (פוליפקטומיה) במהלך קולונוסקופיה. הרופא משתמש בלולאת חוט כדי לחתוך את הפוליפ או לצרוב אותה. שני הליכים אלה הם ללא כאבים.

לפרוסקופיה

בעת הצורך, הרופא עשוי להשתמש לפרוסקופ המוכנס דרך דופן הבטן דרך חתך קטן. במכשיר יש מצלמה המאפשרת לרופא לזהות את הפוליפים ולסלקם.

כירורגיה

ניתוח הוא דבר נדיר, אבל עשוי להיות מומלץ כאשר הפוליפים גדולים מדי, רבים מדי או לא ניתן להגיע במהלך קולונוסקופיה. רוב הפעולות שנעשות הן לפרוטומיה, שבו המנתח עושה חתך בטן אחד גדול כדי להסיר את הפוליפים.

כריתה מלאה

לעתים נדירות מאוד, מסירים את המעי הגס והרקטום. כאשר ישנם פוליפים רבים. לאחר הכריתה, נעשה בסוף המעי העקום, להסרת פסולת.

לאחר הסרת הפוליפ(ים), נשלחת דגימת הרקמות למעבדה לבדיקה פתולוגית. אנשי המעבדה יכולים לקבוע אם הפוליפ כולו הוסר, האם קיים סיכון כלשהו לחידושו או אם ישנו שינויים סרטניים כלשהם. את המעבר מן השפיר לממאיר ניתן לראות תחת מיקרוסקופ, מה שהופך אותו קל להתערבות לפני התרחשות גרורה.

2.תרופות ביתיות

חשוב לציין כי הדרך הבטוחה לטיפול בפוליפים היא על ידי הסרתם. אין שיטה מוכחת מדעית מוכחת המכווצת או מעלימה אותם. התרופות הביתיות להלן נועדו להיות מיושמות רק יחד עם האנדוסקופיה, הקולונוסקופיה או הניתוח הכירורגי.

א.תזונה בריאה אנטי דלקתית

יש לכלול הרבה נוגדי חמצון, חומרים מזינים חיוניים, וכן מקורות מזון עשירים בסיבים מאחר והם ידועים בתועלת שלהם למעיים. כמו כן, יש להגדיל את הצריכה של עשבי תיבול הטריים ותבלינים כמו ג'ינג'ר, שום, בזיליקום, תה ירוק, מיצים ירוקים טריים. (15)

יש לצרוך גם מקורות עשירים באומגה כולל סלמון, מקרל, סרדינים והרינג, לא רק שהם אנטי דלקתיים, אלא גם מגנים על מערכת הלב וכלי הדם.

קראו בהרחבה: מהי דיאטה אנטי-דלקתית ואיך עושים אותה

ב.טיפול בחוסר של ויטמין D

על פי הג'ורנל העולמי של אונקולוגיה במערכת העיכול (16), רמה מספקת של ויטמין D מסדירה את האיזון של אפיתל המעי באמצעות אפנון המסלולים המסרטנים ומעכבת דלקת המקדמת גידולים. פעילות זו מפחיתה הישנות פוליפים ומורידה את הסיכון לסרטן המעי הגס.

הדרך הטובה ביותר לענות על הדרישות התזונתיות של ויטמין D היא לא על ידי נטילת תוספי מזון, אלא באמצעות מקורות תזונתיים וחשיפה לשמש.

קראו בהרחבה: 12 דרכים לקבל ויטמין D בכל יום

ג.הפחתת דלקת כרונית

דלקת במעיים ובמיוחד תסמונת המעי הרגיז (IBS), מגדילים את הסיכויים לצמיחת פוליפים. יש לטפל במחלה לצד תזונה הגורמת לנפח במעיים, המאטה את תנועת המזון דרך מערכת העיכול. (17) הפרעות דלקתיות כרוניות אחרות ותנאים אוטואימוניים צריכים להיות מטופלים מאחר והם תורמים באופן משמעותי לבריאות הקיבה והמעיים.

ד.להישאר פעילים

אורח חיים יושבני ולא פעיל קשור לסיכון גבוה יותר של פוליפים במעיים וסרטן. פעילות גופנית מסייעת לשנות מספר גורמי סיכון לצמיחת פוליפים – להפחית דלקת, לשפר את זרימת הדם, לתמוך במערכת החיסונית, להפחית את רמות הלחץ ולשפר את תפקוד מערכת העיכול. (18)

האם ניתן למנוע את הפוליפים?

שיטת המניעה הטובה ביותר עבור פוליפים במעי הגס היא לאמץ אורח חיים בריא ולבצע בדיקות באופן קבוע. חלק מהשינויים שיש לבצע הם:

לאמץ תזונה בריאה עם שפע של פירות, ירקות, ודגנים מלאים. הגדילו את צריכת הסידן, חומצה פולית, ויטמין D, מאחר והם בעלי השפעה מגנה מפני הישנות של פוליפים במעי הגס וסרטן המעי הגס.

מקורות טובים לסידן תזונתי כוללים מוצרי חלב דלי שומן, עלים ירוקים, ודגים. חומצה פולית נמצאת באופן טבעי באגוזים, שעועית, מוצרי חלב, בשר, עופות, ודגנים. מזונות עשירים בויטמין D הם דגים שומניים, כבד בקר, גבינה, חלמונים, ומזון מועשר בויטמין D. כמו כן, יש להגביל בשר אדום, בשר מעובד, ומזונות עתירי שומן.

הפסיקו לעשן ולשתות אלכוהול

לרדת במשקל אם אתם בעודף משקל. לכו על שיטות מבוססות מדעית לירידה במשקל (תזונה מאוזנת בריאה, שליטה על כמות ופעילות גופנית). תוכניות של דיאטות כסאח מעודדות ירידה מהירה במשקל, אשר אינן ניתנות לשמירה וגורמות לבעיות אחרות במעיים.

פעילות גופנית סדירה במשך 30 עד 45 דקות 3 עד 4 פעמים בשבוע.

קיימות ראיות מדעיות לכך שתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAID), קבוצה של תרופות המורכבת מסמים כמו איבופרופן, אספירין וסלקוקסיב מורידה את הסיכויים להתפתחות פוליפים ב -30% -50%. (19) עם זאת, ישנם חששות לגבי מינון גבוה למשך זמן ממושך, אשר מגדילים את הסיכון לדימום במערכת העיכול ומחלות לב וכלי דם. הסיכונים עולים על התועלת של מניעת פוליפים.

אם הפוליפים הוסרו, הדרך הטובה ביותר למנוע סיבוכים נוספים היא ללכת על בדיקות קולונוסקופיות רגילות כל 3 עד 5 שנים כדי לתפוס פוליפים נוספים או חדשים.

הצטרפו למייל של אגוגו!

ותקבלו תכנים מיוחדים ישירות למייל.