לא מעט פעמים כאשר הילד רץ ומקבל מכה בכיסא, אחד ההורים רץ לחבק את הילד ועושה את אחת הטעויות שעוברת מדור לדור זה שנים רבות.
הוא צועק על הכיסא "כיסא רע, נו נו נו! בוא נרביץ לכיסא!".
אם לחשוב על זה קצת בציניות.. הילד המסכן שרץ לתמימו בבית וקיבל מכה מהכיסא הרע הזה שעמד באמצע הדרך ולא זוז מדרכו של הילד המסכן.
במילים אחרות, בצורה זו אנו מלמדים את הילדים שמישהו אחר אשם, רק לא הוא. זה דומה מאוד כשההורים תמיד צודקים ומישהו אחר אשם.
אם גישת האשמה היא גם חלק מההתנהלות בבית, הילדים ישמעו האשמות במשך כל חייהם, בין אם מאשימים אותם ובין אם מאשימים מישהו אחר.
הם יראו כל החיים שההורים לא יאשימו את עצמם ולא יקחו אחריות על מעשים. אם הילדים ישנאו את ההתנהגות הזאת אצל ההורים, יש סיכוי שלא יקחו את זה לעצמם.
אך אם ההורה הוא הגיבור של הילדים ויותר מכך, הם גם מאוד מעריצים את ההורה המאשים, תוכנת ההאשמה תעבור בקלות לילד ותהפוך לתכונה מאוד דומיננטית אצלו.
האשמות יבואו מכל כיוון.
המורה אשם, השומר אשם, זה בגלל רועי או תומר, זה בגלל שאתה נתת לי עצה גרועה, בגלל שאת אמרת לי… וכך זה מתגלגל גם לשופט אשם בזמן צפיה בכדורגל, שר האוצר אשם וראש הממשלה.
כשבני או אני מקבל מכה בכיסא, מעבר לזה שאני מחבק ומנשק את בני אני אומר לכיסא ש"אני אהיה זהיר יותר בפעם הבאה". בני מקבל עוד מספר רגעים של אהבה וחום עד שהוא קם וממשיך לרוץ.
כדאי לא להגזים בתגובה שלכם. לא כל פעם אני רץ לאדם אחרי שקיבל מכה, מנשק ומחבק אותו, אלא כשאני רואה שבאמת כאב לו מאוד והמכה שקיבל היא חזקה מכל עשרות מכות הקודמות שקיבל לפני כן.
למדו את הילדים לקחת אחריות על מעשיהם. אך לא לשכוח ללמד אותם גם לסלוח לעצמם בקלות.
ללמד ילדים לקיחת אחריות בזמן צפייה במשחק כדורגל
על אשמה, קללות, ביקורת, אלימות, צעקות, חוסר כבוד, שנאה ודוגמה אישית.
בואו נסתכל מהצד בדוגמה האישית שנותן לילדיו הורה זועם כאשר הוא צופה במשחק כדורגל: כאשר ההורה מחפש אשמים הוא לא רק מוצא את השופט, אלא גם זורק לו שמות גנאי למיניהם.
הוא מבקר את השחקנים ואף יכול להיראות אלים כאשר הוא חובט באגרוף על השולחן. הוא צועק ואף יכול לתת הרגשה של חוסר כבוד ושנאה כלפי השחקנים והקבוצה היריבה.
גם בחיים…
זוהי דוגמה מצוינת שממחישה עד כמה ילדים מחקים את התנהגותם של ההורים.
ילדיו של הורה זה לומדים להגיב כמוהו: לומדים להאשים, לבקר, לצעוק, ולא לכבד אחרים – בדיוק כמו ההורה.
גם בצפייה במשחקי כדורגל וגם בחיים האישיים. לא יעזרו ההסברים לילדים ש'כך לא מתנהגים,' כשהם יעשו אותו דבר.
הם יחקו את ההתנהגויות שלכם, שיהיו דומיננטיות יותר מכל דבר שתלמדו אותם.
אפשר אחרת
הרי אפשר לראות את המשחק הזה ולשים דגש על כך שההורה מכבד גם את שחקניה של הקבוצה היריבה וגם את השופט. להראות לילדים שהוא שם לב ששתי הקבוצות עושות טעויות, ולדבר על השיפור.
לקוות ששחקני היריבה לא ייפצעו כדי שיהיה משחק הוגן, ובמקום לכעוס, לצעוק ולקלל – למחוא כפיים על הניסיון ועל הדרך ולאהוב.
זו דוגמה אישית גם למשחק וגם לחיים. הילדים מסתכלים עליכם, ואתם בונים להם עולם. בנו להם עולם כזה, שאתם בעצמכם הייתם מוכנים לחיות בו.
"מדרכו של האדם להאשים את האחרים בכישלונו. מי שמתחיל להחכים מאשים את עצמו, ומי שמשכיל אינו מאשים איש." -אפיקטטוס.
הרצאה: "הדרך למעלה" – ויטאלי בוצ'אצקי
הדרך למעלה היא הרצאה סוחפת ומרתקת על ילדים וחינוך המציעה כלים שימושיים ונגישים שנועדו לסייע לכל הורה שרוצה להעצים את ילדיו ולעזור להם להיות מאושרים, מצליחים ובריאים בנפשם.
המסר שויטאלי מעביר בהרצאה היא שאנו ההורים הם המורים האמתיים של הילדים.
הנחה מיוחדת לקוראי אגוגו:
100 קופונים של 50% הנחה על ההרצאה המדהימה הזאת!
- בחרו תאריך להרצאה מלוח ההרצאות
- הזינו לסל קניות את הכרטיסים.
- בתוך הסל קניות הזינו את ה קופון: 50055005
- בדקו שקיבלתם את ההנחה (50%)
- עברו לרכישה.
