פסוריאזיס – סימנים, גורמים וטיפולים

פסוריאזיס (ספחת) היא מחלת עור נפוצה המשנה את מחזור החיים של תאי העור. פסוריאזיס גורם לתאים להבנות במהירות על פני שטח העור. תאי העור העודפים יוצרים קשקשים עבים ובהירים וכתמים אדומים יבשים ומגרדים אשר עלולים להיות כואבים.

אגוגו-מגזין בריאות | Agogo | פורסם 30/3/16

מודעה

פסוריאזיס היא מחלה עיקשת, לטווח ארוך (כרונית). יתכנו תקופות שונות בהן תסמיני הפסוריאזיס יעלמו ותקופות שבהן הם יחמירו.

המטרה העיקרית של הטיפול היא לעצור את תאי העור מפני גידול כל כך מהיר. אמנם אין מרפא, אך טיפולים לפסוריאזיס עשויים לספק הקלה משמעותית. שיטות של סגנון חיים, כגון שימוש בקרם המכיל קורטיזון ללא מרשם, וחשיפת העור לכמויות קטנות של אור שמש טבעי, גם עשויים לשפר תסמיני הפסוריאזיס.

סימנים ותסמינים

סימנים ותסמינים של פסוריאזיס יכולים להשתנות מאדם לאדם, אך עשויים לכלול אחד או יותר מהסימנים הבאים:

• כתמים אדומים של עור מכוסה קשקשים בהירים
• נקודות מתקלפות קטנות (מופיע בדרך כלל אצל ילדים)
• עור יבש, סדוק אשר עלול לדמם
• גירוד, צריבה או כאב
• ציפורניים שקועות (כמו גומות), מעובות או מעוותות בצורתן.
• מרפקים נפוחים ונוקשים.

נגעי פסוריאזיס יכולים לנוע בין כמה כתמים עם עור דמוי קשקשים מתקלפים, לכדי התפרצויות גדולות שמכסות אזורים נרחבים בגוף. רוב סוגי הפסוריאזיס עוברים במחזורים, מתפרצים במשך כמה שבועות או חודשים, ואז שוככים לזמן מה או אפילו נכנסים להפוגה מלאה.

ישנם מספר סוגים של פסוריאזיס. אלו כוללים:

• פלאק פסוריאזיס. הצורה הנפוצה ביותר. פלאק פסוריאזיס גורם לנגעי עור אדומים יבשים מעל העור (פלאק) ומכוסים בקשקשים בהירים. הפלאק מגרד או עשוי להיות כואב, ויכול להיות בכל מקום על הגוף, כולל איברי המין והרקמות הרכות בתוך הפה. ייתכן שיהיו רק מעט נגעי פלאק או רבים.
• פסוריאזיס ציפורניים. פסוריאזיס, יכול להשפיע על ציפורני הידיים והרגליים, לגרום לחורים, צמיחת ציפורניים חריגה ושינוי צבען. ציפורניים עם פסוריאזיס, עלולות להפוך רפויות ולהתנתק מן הציפורן (אוניקוליסיס). במקרים חמורים הציפורן עלולה להתפורר.
• פסוריאזיס בקרקפת. פסוריאזיס על הקרקפת מופיע כאזורים אדומים, מגרדים עם קשקשים בהירים לבנים. האזורים האדומים או עם הקשקשים לעתים קרובות מתרחבים מעבר לקו השיער. ניתן להבחין בחלקיקים של עור מת בשיער או על הכתפיים, במיוחד לאחר גירוד הקרקפת.
• פסוריאזיס גוטטה. סוג זה בעיקר משפיע על מבוגרים וילדים צעירים. זה בדרך כלל מופעל על ידי זיהום חיידקי, כגון דלקת גרון חיידקית. זה מופיע כפצעים קטנים בצורת טיפת מים על הגב, הזרועות, הרגליים והקרקפת. הפצעים מכוסים בקשקשים עדינים והם לא עבים כמו הפלאק טיפוסי. ייתכן שתהיה התפרצות יחידה הנעלמת מעצמה, או שיהיו התפרצויות חוזרות.
• פסוריאזיס הפוכה. בעיקר משפיעה על העור בבתי השחי, במפשעה, מתחת לשדיים ומסביב לאיברי המין. פסוריאזיס הפוכה גורמת נגעים חלקים של עור אדום ומודלק. המצב מוחמר על ידי חיכוך או הזעה. זיהומים פטרייתיים עלולים לעורר סוג זה של פסוריאזיס.
• פסוריאזיס מוגלתי. צורה נדירה זו של פסוריאזיס, יכולה להתרחש בנגעים נרחבים (פסוריאזיס מוגלתי כללי) או באזורים קטנים על הידיים, כפות הרגליים או באצבעות. זה בדרך כלל מתפתח במהירות, עם שלפוחיות מלאות מוגלה המופיעות שעות ספורות לאחר שהעור הופך אדום ורגיש. השלפוחיות יכולות לבוא ולהעלם לעתים קרובות. פסוריאזיס מוגלתי כללי יכול גם לגרום לחום, צמרמורות, גרד ולשלשולים חריפים.
• פסוריאזיס אריתרודרמה. הסוג הכי פחות נפוץ של פסוריאזיס, פסוריאזיס אריתרודרמה, יכול לכסות את כל הגוף עם פריחה אדומה ומתקלפת, אשר עלולה לצרוב או לכאוב מיד.
• דלקת מפרקים פסוריאטית. בנוסף לעור מודלק ומכוסה קשקשים, דלקת מפרקים פסוריאטית גורמת לציפורניים עם גומות, בצבע לא אחיד, ולמפרקים נפוחים וכואבים האופייניים לדלקת פרקים. הסימפטומים נעים בין מתונים עד חמורים, ודלקת מפרקים פסוריאטית יכולה להשפיע על כל מפרק. למרות שהמחלה בדרך כלל אינה משתקת כמו צורות אחרות של דלקת מפרקים, זה יכול לגרום לנוקשות ולנזק מפרקי בהדרגה, אשר במקרים החמורים ביותר עלול להוביל לעיוות קבוע.

מתי יש לראות רופא

אם אתה חושד כי ייתכן שיש לך פסוריאזיס, עלייך לגשת לרופא לבדיקה. כמו כן, שוחח עם הרופא אם הפסוריאזיס:

• מתפתחת מעבר לשלב שבו היא מהווה מטרד, וגורמת אי נוחות וכאב
• מקשה על ביצוע משימות שגרתיות
• גורמת דאגה לגבי מראה העור.
• גורמת לבעיות מפרקים, כגון כאב, נפיחות או חוסר יכולת לבצע מטלות יומיומיות.

יש לגשת לייעוץ רפואי אם הסימנים והסימפטומים מחמירים או אינם משתפרים עם טיפול. ייתכן שיהיה צורך ליטול תרופה אחרת או שילוב של טיפולים כדי להשתלט על הפסוריאזיס.

גורמים

הגורמים לפסוריאזיס אינם ידועים במלואם, אך היא נחשבת כקשורה לבעיה של המערכת החיסונית עם תאים בגוף. באופן ספציפי יותר, תא מפתח אחד, הוא סוג של תא דם לבן בשם לימפוציטים T או תאי T. בדרך כלל, תאי T נעים בכל הגוף כדי לזהות ולהדוף חומרים זרים, כגון וירוסים או חיידקים. אם אתם סובלים מפסוריאזיס, לעומת זאת, תאי T תוקפים תאי עור בריאים בטעות, כאילו בכדי לרפא פצע או להילחם בזיהום.

תאי T בפעילות יתר מעוררים תגובות חיסוניות אחרות. ההשפעות כוללות התרחבות של כלי הדם בעור שסביב הפלאק ועלייה בתאי דם לבנים אחרים שיכולים להיכנס לשכבה החיצונית של העור. שינויים אלה, גורמים לייצור מוגבר הן של תאי עור בריאים ותאי T נוספים, ותאי דם לבנים אחרים. זה גורם למחזור מתמשך, שבו התאים החדשים בעור זזים לשכבה החיצונית ביותר של העור מהר מדי – בתוך ימים ולא תוך שבועות. עור מת ותאי דם לבנים לא יכולים להשיל עצמם במהירות מספקת ומצטברים בצורה של נגעים עבים, קשקשיים על פני השטח של העור. זה בדרך כלל לא נפסק, אלא אם כן טיפול קוטע את המחזור.

מהו הגורם המדוייק הגורם לתפקוד לקוי של תאי T אצל אנשים עם פסוריאזיס, עדיין לא ברור לחלוטין. חוקרים גילו גנים הקשורים להתפתחות של פסוריאזיס, אבל גם גורמים סביבתיים משחקים תפקיד.

טריגרים של פסוריאזיס

פסוריאזיס בדרך כלל מתחיל או מחמיר בגלל טריגר שייתכן שתוכלו לזהות ולהימנע ממנו. גורמים שעלולים לעורר פסוריאזיס כוללים:

• זיהומים, כגון דלקת גרון או דלקות עור
• פציעת עור, כגון חתך או שריטה, עקיצת חרק, או כוויות שמש חמורות
• לחץ נפשי
• מזג אוויר קר
• עישון
• צריכת אלכוהול כבדה
• תרופות מסוימות – כולל, ליתיום, אשר מיועד להפרעה דו קוטבית; תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה, כגון חוסמי בטא; תרופות נגד מלריה; ו – יודיד.

גורמי סיכון

כל אחד יכול לפתח פסוריאזיס, אך גורמים אלו יכולים להעלות את הסיכון שלכם לפתח את המחלה:

• היסטוריה משפחתית. אולי גורם הסיכון המשמעותי ביותר עבור פסוריאזיס הוא להיות בעל היסטוריה משפחתית של המחלה. הורה אחד עם פסוריאזיס מעלה את הסיכון לחלות במחלה, ואם לשני ההורים יש פסוריאזיס זה מעלה את הסיכון עוד יותר.
• זיהומים ויראליים וחיידקיים. אנשים החיים עם HIV נוטים יותר לפתח פסוריאזיס מאשר אנשים עם מערכת חיסונית בריאה. ילדים ומבוגרים צעירים עם דלקות חוזרות, דלקת גרון במיוחד, גם כן עלולים להיות בסיכון מוגבר.
• לחץ. בגלל שלחץ עלול להשפיע על המערכת החיסונית , רמות לחץ גבוהות עלולות להעלות את הסיכון שלכם לפסוריאזיס.
• השמנה. עודף משקל מעלה את הסיכון לפסוריאזיס. הפלאק, הקשור לכל סוגי הפסוריאזיס לעתים קרובות מתפתח בקמטי עור ובקפלים.
• עישון. עישון טבק לא רק מעלה את הסיכון לפסוריאזיס, אך ​​גם עשוי להגדיל את חומרת המחלה. עישון יכול גם לשחק תפקיד בפיתוח הראשוני של המחלה.

סיבוכים

אם יש לכם פסוריאזיס, אתם בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות מסוימות. אלו כוללות:

• דלקת מפרקים פסוריאטית. סיבוך זה של פסוריאזיס יכול לגרום נזק למפרקים ואובדן התפקוד במפרקים מסוימים, אשר יכול להוות מגבלה.
• מחלות עיניים. מחלות עיניים מסוימות – כגון דלקת הלחמית, בלפריטיס ואובאיטיס – שכיחות יותר אצל אנשים עם פסוריאזיס.
• השמנה. אנשים הסובלים מפסוריאזיס, במיוחד אלו עם מחלה קשה יותר, בסבירות גבוהה יותר להיות שמנים. יחד עם זאת, לא ברור כיצד מחלות אלו מקושרות. הדלקת הקשורה להשמנה עשויה לשחק תפקיד בהתפתחות של הפסוריאזיס. או שיתכן גם שלאנשים עם פסוריאזיס יש סיכוי גבוה יותר להעלות במשקל, אולי בגלל שהם פחות פעילים בגלל הפסוריאזיס שלהם.
• סוכרת מסוג 2. הסיכון לסוכרת מסוג 2 עולה אצל אנשים עם פסוריאזיס. ככל שהפסוריאזיס חמור יותר, כך גדל הסיכוי לפתח סוכרת מסוג 2.
• לחץ דם גבוה. הסיכויים ללחץ דם גבוה גבוהים יותר עבור חולי פסוריאזיס.
• מחלת לב וכלי דם. עבור אנשים עם פסוריאזיס, הסיכון להתקף לב הוא כמעט פי שלושה יותר מאשר לאלה שלא פיתחו את המחלה. הסיכון לקצב לב לא סדיר ושבץ הוא גם גבוה יותר בחולים עם פסוריאזיס. זה יכול להיות בגלל דלקת עודפת או סיכון מוגבר להשמנה וגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם. טיפולים מסוימים לפסוריאזיס עשויים לגרום לרמות כולסטרול לא-רגילות ולהגדיל את הסיכון לנוקשות עורקים.
• תסמונת מטבולית. זהו מקבץ של תנאים – כולל לחץ דם גבוה, רמות אינסולין גבוהות ורמות כולסטרול חריגות – המגבירות את הסיכון למחלות לב. אנשים הסובלים מפסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה יותר של התסמונת המטבולית.
• מחלות אוטואימוניות אחרות. מחלת הצליאק, טרשת ומחלת המעי הדלקתית, המכונה מחלת קרוהן, נוטה לפגוע יותר באנשים עם פסוריאזיס.
• מחלת פרקינסון. למחלה נוירולוגית כרונית זו, יש סיכוי גבוה יותר להופיע אצל אנשים עם פסוריאזיס.
• מחלת כליות. פסוריאזיס מתון עד חמור, נקשר לסיכון גבוה יותר למחלת כליות.

פסוריאזיס יכולה גם להשפיע על איכות החיים על ידי הגדלת הסיכון ל:

• הערכה עצמית נמוכה
• דיכאון
• בידוד חברתי
• בעיות בעבודה, אשר יכולות להוביל להכנסה נמוכה

טיפולים ותרופות

טיפולים לפסוריאזיס שואפים:

• להפסיק את הצמיחה הכל כך מהירה של תאי העור, דבר אשר מפחית היווצרות דלקת ופלאק.
• להסיר קשקשים ולהחליק את העור, וזה נכון במיוחד לגבי טיפולים מקומיים למריחה על העור.

טיפולים לפסוריאזיס, ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים: טיפולים מקומיים, טיפולים באור ותרופות מערכתיות.

טיפולים מקומיים

בשימוש עצמאי, קרמים ומשחות למריחה על פני העור יכולים לטפל ביעילות בפסוריאזיס קלה עד בינונית. כאשר המחלה חמורה יותר, קרמים צפויים להיות בשימוש בשילוב עם תרופות דרך הפה או טיפול באור. טיפולי פסוריאזיס מקומיים כוללים:

• קורטיקוסטרואידים מקומיים. תרופות אנטי-דלקתיות רבות – עוצמה אלה, הן תרופות המרשם הנפוצות ביותר לטיפול בפסוריאזיס קלה עד בינונית. הן מאטות את מחזור התא על ידי דיכוי מערכת החיסון, אשר מפחיתה דלקות ומקלה על הגירוד הנלווה. קורטיקוסטרואידים מקומיים משתנים בעוצמתם, ונעים בין עוצמה מתונה ועד חזקה מאוד.
• משחות עם סטרואידים ברמה נמוכה. מומלצות בדרך כלל לטיפול באזורים רגישים כגון הפנים או קפלי העור, ולטיפול בנגעים נרחבים של עור פגום. הרופא יכול לרשום משחה סטרואידית חזקה עבור אזורים קטנים של העור, עבור פלאק עיקש על הידיים או הרגליים, או כאשר טיפולים אחרים לא עבדו. קצף תרופתי ותמיסות לקרקפת זמינים כדי לטפל בנגעי פסוריאזיס שעל הקרקפת. שימוש ארוך טווח או שימוש יתר בסטרואידים חזקים יכול לגרום לדילול של העור ועמידות בפני היתרונות של הטיפול. כדי למזער תופעות לוואי ולהגביר את האפקטיביות, קורטיקוסטרואידים מקומיים משמש בדרך כלל בזמן התפרצויות פעילות עד שמושגת שליטה במצב.
• אנלוגים לויטמין D. צורות סינטטיות אלו של ויטמין D מאטות את הצמיחה של תאי עור. קלציפוטריאן (דובונקס) הוא קרם או משחת מרשם המכילה אנלוג ויטמין D, אשר ניתנת לשימוש עצמאי לטיפול בפסוריאזיס קלה עד בינונית או בשילוב עם תרופות מקומיות אחרות או פוטותרפיה. טיפול זה יכול לגרות את העור. קלציטריול (רוקלטרול) הוא יקר, אבל עשוי להיות יעיל באותה מידה ואולי אף פחות מעורר גירוי מאשר קלציפוטריאן.
• אנטרלין. מאמינים כי תרופה זו מנרמלת את פעילות ה- DNA בתאי עור. אנטרלין (Dritho-Scalp) יכול גם להסיר קשקשת, מה שהופך את העור חלק יותר. עם זאת, אנטרלין יכול לגרות את העור, והוא מכתים כמעט כל דבר שבא במגע עימו, כולל העור, בגדים, משטחים ומצעים. מסיבה זו, רופאים ממליצים לרוב על טיפול לזמן קצר – המאפשר לקרם להישאר על העור למשך זמן קצר לפני שמורידים אותו.
• רטינואידים לשימוש מקומי. באלה משתמשים בדרך כלל לטיפול באקנה ולעור עם כווית שמש, אך טזארוטן (טאזורק, Avage) פותחה במיוחד לטיפול בפסוריאזיס. כמו נגזרות אחרות של ויטמין A, זה מנרמל את פעילות ה- DNA בתאי העור ועלול להפחית דלקת. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא גירוי בעור. היא עשויה גם להגביר את הרגישות לאור השמש, כך שיש למרוח קרם הגנה תוך כדי השימוש בתרופה. למרות שהסיכון למומים מולדים נמוך בהרבה עבור רטינואידים לטיפול מקומי מאשר רטינואידים לנטילה אוראלית, טזארוטן אינה מומלצת לנשים בהריון או מניקות או לנשים המתכוונות להיכנס להריון.
• מעכבי קלצינוירין. נכון לעכשיו, מעכבי קלצינוירין – טקרולימוס (פרוגראף) ו-פימקרולימוס (אלידל)  אושרו רק לטיפול באטופיק דרמטיטיס, אך מחקרים הראו את יעילותם לעיתים בטיפול בפסוריאזיס. מעכבי קלצינוירין נחשבים כמשבשים את הפעלת תאי T, אשר, בתורו, מפחית הצטברות דלקת ופלאק. מעכבי קלצינוירין אינם מומלצים כטיפול לטווח ארוך או לשימוש רצוף בגלל סיכון מוגבר פוטנציאלי לסרטן העור ולימפומה. הם עשויים להיות מועילים במיוחד באזורים של עור דק, כגון סביב העיניים, שם קרמים סטרואידים או רטינואידים מגרים מדי או עלולים לגרום השפעות מזיקות.
• חומצה סליצילית. זמינה, ללא מרשם, וגם על ידי מרשם, חומצה סליצילית מקדמת השלת תאי עור מתים ומפחיתה קשקשת. לפעמים זה בשילוב עם תרופות אחרות, כגון סטרואידים מקומיים או קולטר (זפת פחם), כדי להגביר את האפקטיביות שלה. חומצה סליצילית זמינה כשמפו תרופתי ותמיסות לקרקפת, לטיפול בפסוריאזיס בקרקפת.
• קולטר (זפת פחם). תוצר לוואי שחור וסמיך הנוצר מייצור מוצרי נפט ופחם, זפת-פחם הוא כנראה הטיפול הוותיק ביותר עבור פסוריאזיס. זה מפחית, קשקשת גרד ודלקת. איך בדיוק זה עובד- עדיין לא ידוע. יש לזפת-פחם מעט תופעות לוואי ידועות, אבל זה מבלגן, יוצר כתמים בבגדים וכלי המיטה, ויש לזה ריח חזק. זפת פחם זמינה ללא מרשם כשמפו, קרמים ושמנים. זה זמין גם בריכוזים גבוהים יותר על ידי מרשם. טיפול זה אינו מומלץ לנשים בהריון או מיניקות.
• קרם לחות. כשלעצמם, קרמים המכילים לחות לא ירפאו פסוריאזיס, אבל הם יכולים להפחית את הגרד ואת הקשקשת ויכולים לעזור להילחם ביובש הנובע מטיפולים אחרים. קרמים ללחות בצורת משחה, בדרך כלל יעילים יותר מאשר קרמים ותחליבים קלים.

טיפול באור (פוטותרפיה)

כפי שהשם מרמז, טיפול זה בפסוריאזיס, משתמש באור אולטרה סגול טבעי או מלאכותי. הצורה הפשוטה והקלה ביותר של פוטותרפיה כרוכה בחשיפת העור לכמויות מבוקרות של אור שמש טבעי. צורות אחרות של טיפול באור כוללות שימוש מלאכותי  באור אולטרה סגול  UVA A או באור אולטרה סגול UVB B לבד, או בשילוב עם תרופות.

• אור שמש. אור אולטרה סגול (UV) הוא גל אור בטווח קצר מדי מכדי שהעין האנושית תוכל לראות. כאשר נחשפים לקרני UV באור השמש או באור מלאכותי, תאי T האקטיביים בעור מתים. זה מאט את מחזור התא ומפחית קשקשת ודלקת. חשיפות קצרות, מדי יום לכמויות קטנות של אור השמש עשויות לשפר פסוריאזיס, אך חשיפה אינטנסיבית לשמש יכולה להחמיר את התסמינים ולגרום נזק לעור. לפני תחילת טיפול באור-שמש, יש לשאול את הרופא לגבי הדרך הבטוחה ביותר להשתמש באור שמש טבעי לטיפול בפסוריאזיס.
• פוטותרפיית UVB. מינונים מבוקרים של אור UVB ממקור אור מלאכותי עשויים לשפר סימפטומים קלים עד בינוניים של פסוריאזיס. בפוטותרפיית UVB, המכונה גם UVB בפס רחב, ניתן להשתמש כדי לטפל בנגעים יחידים, פסוריאזיס נרחב ופסוריאזיס שעמיד לטיפולים מקומיים. תופעות לוואי לטווח קצר עשויות לכלול אדמומיות, גרד בעור ויובש. שימוש בקרם לחות יכול לעזור להפחית את תופעות הלוואי הללו.
• טיפול UVB בפס צר. סוג חדש זה של טיפול בפסוריאזיס, טיפול UVB בפס צר, עשוי להיות יעיל יותר מאשר טיפול UVB בפס הרחב. בדרך כלל עושים אותו פעמיים או שלוש פעמים בשבוע עד שמצב העור משתפר, ואז התחזוקה עשויה לדרוש רק מפגשים שבועיים. יחד עם זאת, טיפול UVB בפס צר עלול לגרום לכוויות קשות וממושכות יותר.
• טיפול גקרמן. חלק מהרופאים משלבים טיפול UVB וטיפול זפת-פחם, אשר ידוע כטיפול גקרמן. שני הטיפולים יחד, יעילים יותר מאשר כל אחד בנפרד, כי זפת פחם גורמת לעור לקלוט יותר אור UVB. בעבר הטיפול חייב אשפוז של שלושה שבועות, אך בעקבות שינוי והתאמה של הטיפול המקורי לחיי החולים, ניתן לבצעו כיום במרפאה.
• פוטוכימותרפיה או פסורלן וקרינה אולטרא-סגולה A PUVA– פוטוכימותרפיה כוללת נטילת תרופת פסורלן לפני החשיפה לאור UVA. אור UVA חודר עמוק יותר לתוך העור מאשר אור UVB ופסורלן גורם לעור להגיב טוב יותר לחשיפה ל- UVA. טיפול אגרסיבי יותר זה משפר את מצב העור בעקביות ולעתים קרובות משמש במקרים יותר חמורים של פסוריאזיס. PUVA כרוך בשניים או שלושה טיפולים בשבוע למשך מספר קבוע של שבועות. תופעות לוואי לטווח קצר כוללות בחילות, כאבי ראש, צריבה וגרד. תופעות לוואי לטווח ארוך כוללות עור יבש ומקומט, נמשים, וסיכון מוגבר לסרטן עור, כולל מלנומה, הצורה החמורה ביותר של סרטן העור. בגלל שטיפול זה גורם ליותר רגישות לאור שמש, חשוב להימנע מחשיפה לשמש כשמתאפשר, ולמרוח קרם הגנה רחב-טווח עם מקדם הגנה 30 לפחות. כדי להגן על העיניים, יש להרכיב משקפי שמש מגנות מפני UVA.
• לייזר אקסיימר. צורה זו של טיפול באור, המשמשת בפסוריאזיס ברמה קלה עד מתונה, מטפלת רק בעור הנגוע. קרן מבוקרת של אור UVB באורך גל מסוים מכוונת אל פלאק הפסוריאזיס כדי לשלוט בקשקשת ובדלקת. עור בריא סביב הנגעים אינו נפגע. טיפול בלייזר אקסיימר דורש פחות חזרות מאשר הפוטותרפיה המסורתית כי משתמשים ביותר אור UVB חזק. תופעות לוואי יכולות לכלול אדמומיות ושלפוחיות.

תרופות דרך הפה או בזריקה

אם אתה סובל מפסוריאזיס חמור או עמיד בפני סוגים אחרים של טיפול, הרופא יכול לרשום תרופות דרך הפה או בזריקה. בגלל תופעות לוואי חמורות, חלקן של תרופות אלה משמשות לפרקי זמן קצרים בלבד ועשויות להיות בשימוש לסירוגין עם צורות אחרות של טיפול.

• רטינואידים. קשורות לויטמין A, קבוצה זו של תרופות עשויה להפחית ייצור תאי עור במקרים של פסוריאזיס חמור שאינו מגיב לטיפולים אחרים. סימנים ותסמינים בדרך כלל חוזרים ברגע שהטיפול מופסק. תופעות לוואי עלולות לכלול דלקת שפתיים ונשירת שיער. ובגלל שרטינואידים כמו אציטרטין (Soriatane) יכולים לגרום למומים מולדים חמורים, נשים חייבות להימנע מהריון במשך שלוש שנים לפחות לאחר נטילת התרופה.
• מטוטרקסט. נלקחת דרך הפה, מטוטרקסט עוזרת לפסוריאזיס על ידי הפחתת הייצור של תאי העור ודיכוי דלקת. היא עשויה גם להאט את התקדמות דלקת מפרקים פסוריאטית אצל אנשים מסוימים. מטוטרקסט נסבלת היטב בדרך כלל במינון נמוך, אך עלולה לגרום כאבי בטן, חוסר תיאבון ועייפות. כאשר נעשה שימוש במשך תקופות ארוכות, זה יכול לגרום למספר תופעות לוואי חמורות, לרבות נזק חמור לכבד וירידה בייצור כדוריות דם אדומות ולבנות וטסיות.
• ציקלוספורין. ציקלוספורין מדכא את המערכת החיסונית בדומה ליעילות של מטוטרקסט. כמו תרופות אחרות לדיכוי מערכת חיסון, ציקלוספורין מעלה את הסיכון לזיהום ובעיות בריאות אחרות, לרבות סרטן. ציקלוספורין גם גורם ליותר רגישות לבעיות בכליות ולחץ דם גבוה – הסיכון גובר במינונים גבוהים יותר וטיפול לטווח ארוך.
• תרופות המשנות את המערכת החיסונית (ביולוגיות). ישנן תרופות אימונומודולטוריות המאושרות לטיפול בפסוריאזיס בינוני עד חמור. הן כוללות – אטנרצפט (אנברל), אינפליקסימאב (רמיקייד) אדלימומאב (יומירה) ואוסטקינומב (סטלרה). תרופות אלו ניתנות על ידי עירוי תוך ורידי, זריקה תוך שרירית או הזרקה תת עורית ובדרך כלל משמשות אנשים שלא מגיבים לטיפול מסורתי או שיש להם דלקת מפרקים פסוריאטית. התרופות הביולוגיות פועלות על ידי חסימת אינטראקציות בין תאי מערכת חיסון מסוימים ותהליכים דלקתיים מסויימים. למרות שהן נגזרות ממקורות טבעיים ולא מכימיים, יש להשתמש בהן בזהירות, כי יש להן השפעה חזקה על המערכת החיסונית והן עלולות לגרום לזיהומים מסכני חיים. בפרט, אנשים הנוטלים טיפולים אלו חייבים להיות מוגנים מפני שחפת.
• תרופות אחרות. תיאוגואנין ו- הידרוקסיוראה, הן תרופות שיכולות לשמש כאשר לא ניתן ליטול תרופות אחרות.
• תרופות ניסיוניות. ישנן מספר תרופות חדשות שנחקרות כעת, אשר יש להן פוטנציאל לשיפור הטיפול בפסוריאזיס. חלק מן הטיפולים הנבדקים כוללים- אגוניסטים לקולטן לאדנוזין מסוג A3; מעכב-אינטרלוקין 17, מעכב-אינטרלוקין 12/23 וסוכני חסימה מעכבי -אינטרלוקין 17; מעכבי ג'אנוס קינאז (JAK) ; ומעכבי פוספודיאסטראז 4.

שיקולים לפני טיפול

למרות שהרופאים בוחרים טיפולים המבוססים על סוג וחומרת הפסוריאזיס והאזורים של העור הנגוע, הגישה המסורתית היא להתחיל עם הטיפול המתון ביותר – קרמים לטיפול מקומי ואור אולטרה סגול (פוטותרפיה) – ולאחר מכן להתקדם לחזקים יותר רק במידת הצורך. המטרה היא למצוא את הדרך היעילה ביותר להאט את מחזור התא עם הכי מעט תופעות לוואי אפשריות.

למרות המגוון הרחב של האפשרויות, טיפול יעיל בפסוריאזיס יכול להיות מאתגר. המחלה היא בלתי צפויה, עוברים מחזורים של שיפור והחמרה, לכאורה באקראי. השפעות של טיפולים בפסוריאזיס גם יכולים להיות בלתי צפויים; מה שעובד היטב עבור אדם אחד עשוי להמצא לא-יעיל עבור מישהו אחר. העור גם יכול להיות עמיד לטיפולים שונים לאורך זמן, והטיפולים החזקים ביותר לפסוריאזיס יכולים להיות בעלי תופעות לוואי חמורות.

שוחחו עם הרופא לגבי האפשרויות המתאימות לכם, במיוחד אם המצב לא משתפר לאחר טיפול מסוים, או אם אתם נתקלים בתופעות לוואי לא נעימות. הרופא יוכל להתאים את תכנית הטיפול או לשנות את הגישה, כדי להבטיח את השליטה הטובה ביותר האפשרית על הסימפטומים.

סגנון חיים ותרופות ביתיות

למרות שאמצעים לעזרה עצמית לא ירפאו פסוריאזיס, הם עשויים לעזור לשפר את המראה והתחושה של העור הפגוע. צעדים אלה עשויים להועיל:

• עשו אמבטיות יומיות. רחצה יומית מסייעת להסיר קשקשים ולהרגיע עור מודלק. הוסיפו שמן אמבט, שיבולת שועל קולואידית, מלחי אפסום או מלחי ים המלח למים וטבלו בהם. הימנעו ממים חמים וסבונים קשים, אשר עלולים להחמיר את הסימפטומים; השתמשו במים פושרים וסבונים עדינים שהוסיפו להם שמנים ושומנים.
• השתמשו בקרם לחות. ספגו את העור לאחר הרחצה, ואז מרחו קרם לחות עשיר, מבוסס-משחה תוך כדי שהעור עדיין לח. לעור יבש מאוד, שמנים עשויים להיות עדיפים – יש להם יכולת עמידות רבה יותר מאשר קרמים או משחות, והם יעילים יותר במניעת התאדות מים מן העור שלך. במזג אוויר קר ויבש, ייתכן שיהיה צורך למרוח קרם לחות מספר פעמים ביום.
• לחשוף את העור כמויות קטנות של אור שמש. כמות מבוקרת של אור שמש יכולה לשפר נגעים משמעותיים, אבל גם יותר מדי שמש יכולה לעורר או להחמיר התפרצויות ולהגדיל את הסיכון לחלות בסרטן העור. לפני תחילת כל תוכנית שיזוף, יש להיוועץ עם הרופא לגבי הדרך הטובה ביותר להשתמש באור שמש טבעי לטיפול בעור שלך. שמור תיעוד של מתי וכמה זמן אתה בשמש כדי למנוע חשיפת יתר. ואל תשכח להגן על עור בריא ולא נגוע בעזרת מסנן קרינה בעל ספקטרום רחב עם SPF של 30 לפחות . מרח את קרם ההגנה בנדיבות, ומרח מחדש כל שעתיים – או לעתים קרובות יותר אם אתה שוחה או מזיע.
• הימנעו מטריגרים של פסוריאזיס, במידת האפשר. גלו מה מעורר, אם בכלל, החמרה של פסוריאזיס ונקטו בצעדים כדי להימנע מהם. זיהומים, פציעות בעור, מתח, עישון וחשיפה אינטנסיבית לשמש יכולים להחמיר פסוריאזיס.
• הימנעו משתיית אלכוהול. צריכת אלכוהול עלולה להפחית את היעילות של טיפולים מסוימים לפסוריאזיס.

רפואה אלטרנטיבית

מספר טיפולים אלטרנטיביים עשויים להקל על הסימפטומים של פסוריאזיס, כולל דיאטות מיוחדות, קרמים, תוספי תזונה וצמחי מרפא. אף אחד מהם לא הוכח באופן רשמי. אבל כמה טיפולים אלטרנטיביים נחשבים בטוחים לרוב, והם עשויים להועיל לאנשים מסוימים בהפחתת סימפטומים, כגון גרד וקשקשת.

• אלוורה. מהעלים של צמח אלוורה, קרם תמצית אלוורה עשוי להפחית אדמומיות, קשקשת, גרד ודלקת. ייתכן שיהיה עליך להשתמש בקרם מספר פעמים ביום במשך חודש או יותר כדי לראות התחלת שיפור בעור.
• שמן דגים. חומצות שומן אומגה 3 הנמצאות בתוספי שמן דגים, עשויות להפחית את הדלקת הקשורה לפסוריאזיס, למרות תוצאות מעורבות במחקרים. נטילת 3 גרם או פחות של שמן דגים מדי יום הוא מוכר ובטוח, ועשוי להועיל.
• ענבי אורגון. ידועים גם בשם ברביריס, שימוש מקומי בענבי אורגון עשוי להפחית את הדלקת ולהקל על תסמיני פסוריאזיס.

אם אתם שוקלים שימוש בתוספי תזונה או טיפול אלטרנטיבי אחר כדי להקל על סימפטומים של פסוריאזיס, התייעצו עם הרופא. הוא יוכל לעזור לך לשקול את היתרונות והחסרונות של טיפולים אלטרנטיביים ספציפיים.